אני שמחה שנולדתי למשפחה מהמעמד הנמוך.עם מלא קשיים. כי אני חושבת שאני לומדת ומרוויחה את החיים ושמחה מהם יותר מאנשים

עשירים ללא קשיים שהכל אצלהם מסודר וללא בעיות. אני באמת שמחה בחלקי למרות שהחיים שלי מלאים בבעיות:
חוויתי אלימות פיזית ומילולית מגיל קטן
אין לי הורים שהתעניינו/דאגו/לי מעולם ההורים שלי בחיים לא שאלו מה שלומי או מה איתי. הם עבדו והרוויחו מינימום בעבודות נקיון.אבא שלי סיעודי עם מחלה. אין לי משפחה טובה וחמה.תמיד בחגים לבד. מעולם לא הייתי בנופש.
בחיים לא קנו לי/שילמו עליי לא היו לי צעצועים ומשחקים בתור ילדה.
תמיד החלטתי לבד את כל החלטות החיים מגיל 10. כל מה שאני יודעת למדתי בכוחות עצמי. החיים לא זימנו לי חברים/חברות ואני מאמינה שזה לטובה. לא זימנו לי חום ואהבה או זוגיות ואני מאמינה שזה לטובה. אני חיה כמעט מכלום ושמחה מכל שקל שקיים אצלי. תמיד לכולם היה שפע מהכל נעליים בגדים הכל ואני תמיד הייתי לבושה את אותם סחבות בעוני. בחיים לא ביליתי במלון/במסעדה/בבית קפה/בחיים לא טסתי ואני בכל זאת מרגישה בסדר למרות הכל. אני שמחה ממה שיש לי. דעתכם? יש מישהו שמזדהה. בת 24 אגב