מה אתם חושבים על מה שכתבתי? בכינות אבל.

-הורים גרושים-
אנחנו הילדים.
רק ילדים.
לא חצויים,לא שונאים.לא אוהבים
ולא מבינים.
מזה ביחד? מזה כבר אהבה?
מחפשים סיבות לסיבות,
תירוץ לתירוץ. ועוד אחד.
וזה מוזר.
אבא זה ארבע עשרה שעות טיסה.
אמא זה בית חם עם מיטה מסודרת,
שהיא רק שלי.
אבא זה ארוחות גורמה באיזשהו מקום בעולם.
אמא זה ארוחת שבת שיושבים בה כולם.
חוץ מאבא כמובן.
ואנחנו מחפשים לקבל,לתת את כל מה שיש.
אבל אבא זה רק כמה ימים בשנה.
מה קורה ואיך את מרגישה.
ואמא זה תקופה ממושכת של טיפול שנלמד להסתדר.
נלמד להסתדר.
לשניים.
לשלוש. שלוש ילדים.
וזה שני עולמות כלכך שונים.
שונים בדיעות,שונים בדיבור.
וזה מוזר לקבל את זה ככה ולחשוב שפעם זה היה יחד.
ואיך זה היה בכלל ביחד אם היו רק צעקות.
ובסוף זה נגמר.
כמו כל דבר בחיים.
ואבא אומר שהוא נותן
ואמא אומרת שהיא אוהבת.
זה אולי משלים משהו שאף פעם לא היה לי.
משהו גדול כלכך.
אבל הוא לא ביחד.
אז זה שני עולמות.
שלוש ילדים.
והרבה מחשבות שאף פעם כנראה לא נבין.