אנשים דיכאוניים, למה ?

לא אוהב לשתף בשאלות...

פשוט.... דיכאון.
אי אפשר להסביר, רק מי שחווה את זה מבין..

התפרצויות, אני מרגישה שאני לא יכולה לנשום. זה לא קורה לי יותר מדי.

כי המוח שלי דפוק כימית זה למה

ככה,אין טעם לחיים
והכל מרגיש חרא
מתבטא בחוסר תאבון עייפות מתמשכת ואדישות לכל מה שקורה

משהו קרה לי שגרם לי להיכנס לדיכאון כבר בכיתה ז', בתכלס, לא ידעתי שאני בדיכאון. עד שלאט לאט גדלתי והבנתי את זה. זה מתבטא בכך שאני לא רוצה לצאת מהבית לבלות, לא רוצה לחייך, מוותרת לעצמי על כל מיני דברים כמו אהבה, לימודים. זה גם מתבטא במחשבות אובדניות וכמה שרע לי ושנמאס לי מהכל (למרות שאני לא מסוגלת לפגוע בעצמי), זה גם מתבטא בכך שאני רבה המון עם המשפחה שלי ולא מכבדת אותם... יש המון דברים...

אני כמעט בטוחה שאצלי זה הפרעה ריגשית, קצת כמו מה ש'אבל' כתב, כאילו, ברצינות.

עברתי דיכאון של 8 שנים, הייתי במחלקות פסיכיאטרות רוב החיים שלי ואני מבין במה מדובר.
אישית שמתי לב שב90% מאנשים שהכרתי דיכאון זה לא קשור לאיזון מוחי של סירוטונין שפסיכיאטרים מזיינים לך בשכל ורושמים תרופות, אלא בצורת חשיבה שלך על החיים.
כשאתה בדיכאון יש לך זווית ראיה על החיים ממש סגורה, וקשה לך להסתכל על החיים מזווית אחרת. הפיתרון היחידי לצאת משם הוא זמן, כשאתה בדיכאון אתה לא באמת נמצא בתחתית העולם, אלא רק לפי ההרגשה שלך, אז כשבא יום אחד ופתאום אתה באמת יורד לתחתית יותר עמוקה ממה שחשבת שאפשרי לרדת אליו, רק שם הזווית ראיה שלך על החיים באמת נפתחת. רק משם אתה יכול לצמוח להיות בן אדם אחר, וכדי שדבר כזה יקרה רק הזמן יעשה את שלו.

דיכאון ומחלות נפש המלוות בכך אינם קורים (בעיקר) בגלל טראומה. לא, זו שגיאה שהתרוצצה לאורך השנים. דיכאון נגרם בגלל צריר הכרני (דיסוננס קונגטיבי - קונפליקט וסתירה של חשיבה בין האדם לבין עצמו) קולקטיבי של פרופורציות מסיביות העולות באלימות בפני השטח, ובעצם כך נפתרות בעיות ההישרדות הבסיסיות שלנו. דיכאון, חרדה, חוסר ערך עצמי, קורבן, כעס וייאוש הולכים ומחריפים למרות ההתקדמות שלנו, משום שהפושע אינו טראומה, אלא מדובר במערכות אמונות פרדוקסליות, המכווצות את התרבות האנושית כולה.

איך זה מתבטא? אצטט לך את שייקספיר: "הוא מסתגר, אוטם חלונותיו, מגיף תריסיו מפני זיוו של אור ובעיצומו של יום בורא לו לילה." שייקספיר תיאר את רומיאו בשעת יגונו.
מה שאני מנסה לומר - האדם הדיכאוני רואה חשכה, אין לו אור בחיים, הוא עצוב. גם ביום הכי מואר, בשבילו עדיין לא יהיה אור. הוא לא יהיה בחוץ, הוא לא יהיה עם אנשים, הוא יהיה לבד, מתבודד, מסתגר ככל הנראה בחדרו. הוא מרוקן נפשית, לא אכפת לו מאף אחד - אדם דיכאוני לרוב יתאפיין בהתרחקות מהסביבה.

^
מסכים איתך לגמרי, דיכאון בהרבה מהמקרים בהחלט נגרם מקונפליקט וסתירת חשיבה של האדם.
לעומת זאת אם תלך לפסיכיאטר הוא יגיד לך שזה נגרם כתוצאה מטראומה או אי איזון מוחי, עצוב.

זאת מחלה... אי אפשר להסביר את זה.
פשוט מעצב ואדישות