קרה לכם שהסתכלתם אחורה על דברים שעברתם בחיים הככ קצרים שלכם ופשוט כאב לכם על זהושהבנתם כמה אתם חזקים?הייתי שמחה אם תשתפו

אני פשוט גאה בעצמי שאחרי כל הדברים שעברתי בחיים שלי עד היום אני מי שאני וכבר שכחתי את זה

כן.. קורה כל הזמן מאותה תקופה, אבל התגברתי ממנה.. וכן השתנתי בגללה.. אבל אני רק אצמח ממנה

זה לא לפה...

כן. לא עברתי איזה משהו נוראי ברוך השם אבל כל אחד והכאב שלו אהבתי מישהו ביסודי 6 שנים אהבה ממבט ראשון אף פעם לא אמרתי לו את זה אמ כן.
ועוד כל מיני דברים משונים שכאלה

קרה, הייתה תקופה שלא הייתי בשיא ועכשיו כשאני מסתכלת אחורה אני רואה שרק השכלתי והתקדמתי בזכות התקופה הזו וזה מה שחשוב לדעתי (:

לא, אין לי דברים כאלה. לפחות לא בשלוף.
אני לא רואה שום דבר שעברתי שמעיד לכאורה על כמה אני בן אדם חזק.
אני לא חושב שאני אדם חזק.

קרה, הייתה תקופה ממש ארוכה (יותר משנה בערך)שפשוט היה כל כך חרא, מכל מובן.
בבית ספר הייתי רק מידרדרת, מבחינה חברתית רבתי עם כל כך הרבה אנשים שזה לא הגיוני.
ובבית...פשוט וואו.
אפילו לא היה לי מיטה לישון עליה, הייתי ישנה על ספה מטר על מטר במקרה הטוב(היו גם פעמים שישנתי על הרצפה).
גרתי עם סבתא שלי שדרך אגב היא משוגעת ואשפזו אותה בברבנל כבר פעמיים.
אני לא רוצה אפילו להיזכר בתקופה הזאת.
ותאמת כל מה שאני רוצה זה פשוט לישכוח מהתקופה הזאת ולעבור הלאה.