למה הבטלנים מתורה מתלוננים על בני תורה שהם בטלים ממלאכה?

קודם כל, צריך לדעת מה בחיים העיקר ומה טפל.
"שמא תאמר עד שאקבץ ממון ואחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקיי ואחזור ואקרא--אם תעלה מחשבה זו על ליבך, אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם; אלא עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי, ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה" (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק ג, הלכה ז).

כמו כן, אל עלינו לשכות את התפקיש שלנו בעולם הזה - לעבוד את ה' יתברך (מסילת ישרים, פרק א) ולא משהו אחר שבו אמורים להתעסק רק מתוך הכרח.

לגבי בני תורה שתורתם אומנותם הם (בתור חיל ה') באמת אמורים להיות פטורים מלעסוק בפרנסה, כפי שכתב הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל:
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? - מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים--שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג,י). לפיכך הובדלו מדרכי העולם--לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ).

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דויד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים טז,ה)" (משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, פרק יג, הלכות יב-יג).

לסיכום, לפני שמי בא להטיל מום בקודשים צריך להתבונן במומים של עצמו. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "טול קורה מנבין עינך" (בבא בתרא טוב ע"ב, ערכין טז ע"ב) וכן אמרו: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (בבא מציעא קז ע"ב, בבא בתרא ס ע"ב).
מה אתם אומרים?