הפרעות אכילה הן משהו שהאדם מביא את עצמו אליו?

אמאלה התמונה

לא בהכרח זה יכול להתפתח מהמון סיבות

שואל השאלה:
למשל?

כן הוא מתמכר לטעם שהוא חייב עוד ועוד והוא מתכר לאוכל

לא, הן מתפרצות אצלו. זה מה שקרה לי, אני כבר שבועיים פוחדת לאכול ומרגישה רע אם אני אוכלת

שואל השאלה:
איך הן מתפרצות?

קורה משהו שמטגרר ומהר מאוד ההפרעה מחמירה. זה כמו השריפה בכרמל, בהתחלה זה היה רק פחם קטן ותוך כמה שעות זה כבר יצא משליטה.

אצלי למשל, הטריגר היה שמישהו מהשכבה מציק לי ובגלל זה חשבתי לעצמי שאני רוצה להיעלם, ואז עברה בי פתאום המחשבה שאם אני לא אוכל תהיה לי נוכחות קטנה יותר ואז הוא לא ישים לב אליי ולא יצחק לי. בהתחלה אמרתי לעצמי שאני לא אפול לזה כי ממש לא רציתי שזה יקרה, אבל בבוקר לפני שבועיים קמתי בלחץ מהמחשבה על הילד הזה ונכנעתי לטריגרים.

שואל השאלה:
אס זה לא קשור למחשבות של האדם עצמו?

ובהפרעות אכילה הקודמות שלי הרגשתי חוסר שליטה כי ההורים שלי התערבו לי המון בחיים, ומה שמצאתי בו שליטה היה אוכל. הם עדיין מתערבים אבל אין לי יותר טריגרים מזה.

זה כן, זה מחשבות שהאדם לא שולט בהן

שואל השאלה:
אבל הוא יכול לנסות לשלוט לא?

כן, הוא יכול לנסות להחלים, אבל זה מאוד קשה וכמעט תמיד הוא יצטרך עזרה

שואל השאלה:
יכול להיות שזה גם תלוי בדרך שבה הוא תופס את החברה?

כן, אם הסיבה היא חברתית אז האדם יכול לחשוב שאם הוא יהיה רזה אז הוא יהיה יותר מקובל או משהו כזה. כבר שמעתי מבנות שהיו להן הפרעות אכילה שהן חושבות שאם הן לא יראו טוב אז אנשים לא ירצו להיות לידן או לפנות אליהן. שמעתי גם על כיתות שבהן מי שיותר רזה נחשבת ליותר מקובלת.

שואל השאלה:
אבל זה בעיקר מתוך תפיסה מחשבתית של יחידים לא?

אני לא יודעת, אני חושבת שרוב ההשפעה היא סביבתית, כולל משפחה.

שואל השאלה:
אבל אוליי האדם הוא זה שבוחר להעלב מזה?

אנשים לא בוחרים מתי הם יעלבו ומתי הם לא

שואל השאלה:
לפעמים הם יכולים לבחור איך להתמודד עם דברים