איך זה שדווקא אני נדפקתי עם כל החרא הזה?

כדי לחזק אותך, עם כמה שזה נשמע מופרך.
אבל לדעתי כל אחד עובר משהו בחיים שהוא אומר למה דווקא לי?
תסתכלי בזה בתור משהו שאמנם עכשיו הוא נראה חרא אבל בעתיד זה מה שיבנה אותך.

"דווקא"
זו לא רק את, ולהיות כנה- לי יש כפליים ממך.
איך אומרים? הדשא תמיד ירוק אצל השכנים.
תנסי לטפל בזה, ללכת לאנשים שיכולים לעזור.

שואל השאלה:
אין עתיד כי כלום לא הולך להשתנות אני ככה מאז שאני זוכרת את עצמי(חוץ מההפרעות אכילה)
אין לי אומץ לפנות לאף אחד ואף אחד לא יודע על זה וגם לא ידע

מבינה אותך לחלוטין.
ואם תחליטי לשפוך למישהי זרה, אני אשמח להקשיב.

תקשיבי,
אין לי רגליים ואני עם הפרעת אכילה ואני מאושר בגלל שתמיד יכול להיות יותר גרוע.
את במצב טוב יחסית *תמיד* יכול להיות גרוע.

שואל השאלה:
לשפוך באינטרנט עוזר לי רק לאותו רגע...
הלוואי הייתי יכולה פשוט לספר למישהו ושכל זה יגמר

אולי כי את לא אוהבת את עצמך ומנסה להשתנות,
את רק יושבת בבית ובוכה על זה.

שואל השאלה:
טוב סליחה מה אני כבר יכולה לעשות?
החרדה החברתית מונעת ממני לעשות כל דבר כמעט ואני לא יכולה פשוט לקןם יום אחד לומר שנמאס לי ולעדות מה שבא לי
זה לא עובד ככה
הלוואי וזה היה אבל זה לא
אין,מי שלא בזה לא יבין לעולם

כע נדפקת רצח

את לא לבד

לא רק את :,(