מה הדבר הכי רע שההורים שלכם אמרו לכם?

יא פרה , את כל היום אוכלת
(יש לי עודף משקל)

אני מקללת אותם מה שלא תרצה
כמו בת *** אמן תמותו
אמן שמחבל יעשה פיגוע באוטובוס בזמן שתהיי בו

אז היא מקללת אותי גם ככה



נאמנים אין לכם סיבה למחוק
אז לא...

אני מצטערת שילדתי אותך
אני אזרוק אותך מהחלון
זונה, שמנה, פרה, פדלאה
אני לא רוצה אותך פה אני אעיף אותך לפנימייה

יא שמן, תראה איזה בטן, תפסיק לטחון כל היום


אממ... אני לא זוכר מה הטעם של אוכל...
ואין לי בטן, אני יותר דק מנייר

"תעופי כבר מהבית את מספיק גדולה בשביל להסתדר, מחר בלילה אני רוצה לראות את הדברים שלך מחוץ לבית או שאני אעיף אותם בעצמי" (ע"י אבא שלי. והייתי בת 15)

פעם אחת לא היה אוכל בבית אז לא אכלתי כלום, וכשאמא שלי חזרה הביתה סבתא אמרה לה שלא אכלתי, ואז אבא שלי אמר "לא נורא, זה טוב לה." ומה שהזוי זה שאני נחשבת לתת משקל.

שהיא מתחרטת שהיא הולידה אותי

שאני איכזבתי אותה בתור בן שלה (התנצלה אחר כך)
וזהו בערך

הרביצה לי ואמרה "לכי תהיי זו*ה גם ככה לא איכפת לנו ממך ישמנה מכוערת "
"מה את חושבת לעצמך שאת כל היום אוכלת את כל האוכל בבית הזה בסוף תמותי מעודף משקל". זה היה שבוע לפני שאשפזו אותי על אנורקסיה.

לא זוכרת מה הדבר הכי גרוע כי היו די הרבה כאלה. אבל אם זה עוזר, האחרון היה, "מגעילה. דוחה. גועלית. אפשר פשוט לירוק עלייך." כי עמדתי בינו לבין הגורה שלי כדי שהוא לא יעשה תנועות באוויר כאילו הוא בועט בה כדי "לחנך אותה", ולא רציתי שתהיה לה טראומה כמו שקרה לי. מאז לא דיברנו.

בעיקר שאני שמנה, זה הרוב

שאני עצלנית
אז מה שהתחביב שלי זה לרבוץ עם תפוצ'יפס על הספה

יש מלא דברים באמת לא יודעת

פעם היא אמרה שהיא לא רוצה אותי בבית יותר וניסתה להעיף אותי:)

נתנה לי לישון לילה בחוץ, על המדרגות בבניין

קודם כל אני רואה תתגובות ולא מאמינה למה יש הורים כאלה?, הדבר שאני זוכרת זה המניפולציות של אבא שלי שזה לא שקיבלתי מכות(לא פוסלת) אלא שנפשי הוא התעלל והלחיץ ואני לא ידעתי איך לספר לאנשים ולהתמודד עם זה, סתם זיכרון מגיל 6 זה שאבא שלי אמר מול כל האחים שלי שרותי הוא ישלך לפנימייה (היום אני בפנימייה מרצוני) ואימא שלי אומרת שהיא שונאת אותי,לא ממזמן היה לי ריב עם אימא שלי ואז (מזל שזה אנונימי) חתכתי ברגל שלי צורת לב , לא רציתי לשכוח את מה שהרגשתי וכל מה שעברתי כל השנים

ובאמצע הלילה עברה מישהי אז אמרתי לה שנתקעתי בלי מפתח ואמא שלי בחתונה ועוד מעט חוזרת

זה לא מוגזם בכלל

מוכר לי משום מה

שאני טעות

פעם אמא שלי הייתה בלחץ כי מישהו היה צריך להגיע ובטעות שברתי צלחת ואז היא אמרה לי חבל שבגלל ילדתי אותך
אבל זה היה לפני כמה שנים היום היא אומרת לי שהיא הכי אוהבת את הקטנה שלה :)
אבל בכללי אני מזדעזעת ממה שכתבו כאן איזה מין הורים קוראים לבת שלהם שמנה?!

-כרית (פאדושקה - ברוסית)
כי אני כל היום שוכבת במיטה ולא עושה כלום ולבושה בבגדים חמים כזה כמו ציפוי לכריות לול.

- סוטה (מניאקית- ברוסית)
בגלל שאני לובשת גרביוני רשת ומחשופים אז הם קוראים לי מטרידנית בידיאסאם (זה בצחוק אז תצחקו גם לול)
וכל הקטע עם בידיאסאם כבר נהיב בדיחה פרטית במשפחה לול



כשחושבים על זה זה לא כזה רע

שהם רוצים שאני אעוף לפנימייה

קשה לי עם התגובות פה.
אני לא זוכרת עד גיל 5 ואת רוב היסודי. אני בדרכ שוכחת דברים. אני לא זוכרת שאמרו לי משהו כל כך נורא. אני כן זוכרת שפעם אחת יצאתי מהבית עם דמעות ורצתי לשדות, אני לא זוכרת למה. יש לי לפעמים פלאשבקים של אחרי. אני כנראה מכחישה את מה שקורה

שאני ילדה ג'יפה מלוכלכת ומסריחה
שאין לי מוח
מטומטמת מפגרת
ועוד ועוד ועוד

כלום, ההורים שלי לא פוגעים בי

למה הורים בכלל מדברים ככה? זה לא הגיוני בכלל בושה להיות עם הורים כאלה
"לכי להיות זונה" ? אמא שלי הייתה אומרת לי דבר כזה אני בורחת מהבית איכ

אוקיי אז נתחיל:

"את יודעת מה? אז לכי! עופי לי מהבית ואל תחזרי"
(אבא זרק אותי לרחוב חחח בשתיים עשרה בלילה)

"חמודה אני ממש לא ידעתי שזה מה שיצא ממה שאני אלד, מה לעשות? כבר נולדת."
(אני פשוט הבנתי מזה שנולדתי בטעות.)

"עד מתי אני אסבול אותך?
תגדלי, תתחתני וטוסי מפה!!" (אמא)

"מסכן בעלך." (אמא)

"אף אחד לעולם לא ירצה אותך.." (אמא)

"איך זה בדיוק הוריד לך תביטחון?
את מתחת לאפס." (אמא)

"יופי, לכי תהרגי את עצמך."
(אמא, ואבא אמר את זה בצורה קצת שונה פשוט)

"את תישארי רווקה ובודדה לנצח. לכי לכי לטלפון
שלך. מנותקת." (אבא ואמא)

**רק רוצה לציין, לקחתי הכל ללב.

את לא תצליחי לסיים בית ספר

שאני אגמור בתור מנקת רחובות
זה מוריד לי את הביטחון :)

לפעמים יש לי נטייה לישון על הרצפה ואני מתעצלת להתקלח (בחופשים) אז היא מכנה אותי "הומלסית"

שאני זונה
שאם חברים שלי רוצים הם יפוצצו אותי כי זה מה שעושים לזונות
היא מתחרטת על זה שנולדתי עם אופי כמו שלי (והוא לא רע
שאני שרמוטה
אני בעודף משקל והיא יורדת עליי כמו
שמנה
עוד מעט תתפוצצי
את לא נכנסת במכנסיים
כמה את אוכלת
תפסיקי לאכול אם את רוצה להיכנס בבגדים

אמן שתמותי ממחלות

"מתי תתאבדי כבר?"
"את נראית כמו ילדה בשואה"
"באמת חבל שלא עשיתי הפלה"
"את תישני היום ברחוב"
"אף אחד לא רוצה אותך, אפילו אבא שלך לא רצה" (הוא נפרד מאמא שלי כשנולדתי)

לפני שעזבתי את הבית שזה היה לפני שנתיים וחצי הם אמרו לי שאם נעזוב את הבית הם לא יכינו לי יותר לחזור לבית וגם לא לבוא לבקר ושנה אחר כך יצאתי בשאלה סופית וההורים שלי עם חרות של אנשים הם דוסים חשוכים גרתי שנה וחצי ברחוב וזה לא ענין אותם זה לא הזיז להם אני כבר לא מדבר איתם כבר חצי שנה אמרתי להם שעד שהם לא מקבלים אותי לבית שלהם איך שאני כמובן גם בגלל שיצאתי בשאלה אז אין להם מה לדבר איתי ומלפנט חצי שנה אין לי כבר קשר איתם גם לא בפון קיצור הם כשלו מלהיות הורי וסלמאת כיום אני אתאיסט אנטי דתי
וכיום אני חי את החיים שלי!!

אני שנייה מלבעוט אותך לאבא שלך

לכי כבר לאבא שלך (הורים גרושים)

ניסיתי להיתאבד ובאתי אליה הערתי אותה ואמרתי לה שלקחתי כדורים היא שאלה אותי למה עשית את זה ?את רוצה לכי תתפגרי לכי תמותי תקחי את שאר הקופסא

לא משהו דרסטי אבל לא נחמדים..

האבא החורג -
יא בת זונה, אמא שלך זונה, תעופי מהבית שלי!
לכי לאבא שלך! רק אני אוכל את החרא שלך !
הוא היה מעיף אותי מהבית באמצע הלילה,
מושך אותי ביד בכוח ואז מוציא אותי מהבית,
ראש בלטה אין לך שכל! ראש כרוב!
הוא היה יורק עליי ואומר איזה מין ילדה את וכל הבולשיט הזה
אבא שלך הבן של זונה! את חתיכת זבל
וכמובן שאמא שלי תמיד לקחה את הצד שלו
וגם אח שלי החורג היה אומר לי והייתי ממש נעלבת!

תתחילי לחפש לאצמך פנימייה
לא תתקבלי לשום עבודה בסוף תעבדי בגולף
על תלכי בטייץ זה לא נראה טוב
אל תלבשי שורט זה כבר מביך עם התחת שלך
אני לא אצע איתך עם את לא תטפלי באצמך

"רציתי שתיוולדי בתור בן"
דיברנו על ילדים והוא אמר שהוא רצה בן. שאלתי אותו אם הוא העדיף שאני אהיה בן והוא ענה שכן. הרג אותי, כפרה עליו. זה היה מצחיק.

אני אקח אותך לבית משוגעים את צריכה לבית משוגעים
את צריכה ניתוח מוח

" את לא הבת שלי יותר"

אבא שלי פעם אחת אמר לי
"את יותר גרועה משטן"

אתם יודעים קראתי את כל זה וחשבתי על זה שתמיד אומרים לנו שאנחנו סליחה על הביטוי "חרא של דור". אבל אני אחנך את הילדים שלי הרבה יותר טוב ממה שחינכו את ההורים שלנו, כנראה אנחנו לא חרא אחרי הכל.

"הלוואי שתמותי" - כן הם אשכרה אמרו לי למות ...

וואי, אני לא מאמינה. תודה שאמא שלי לא כזאת.
עצוב מה שההורים עשו לכם (בתגובות).

אני פשוט בהלם מהתשובות. בא לי לבכות, אני בשוק טוטלי.

יצאתי מהארון ואמא שלי אמרה שאני לא יודעת מה אני אומרת ושאני לא באמת מה שאני אומרת

שאבא שלי היה חוזר הביתה ומטריד אותי במשך שנים אמא שלי הייתה יודעת מזה אבל הייתה אומרת שזה יעבור ושאסור לספר על זה
אחי היה כל בוקר קורע אותי במכות והיא גם על זה הייתה אומרת אותו דבר
הייתה אומרת שזה כדי לחנך אותי להיות אישה טובה יותר

היא אמרה שאני נראת כמו זונה

ילדים כמוך מתאבדים"

רק אמא שלי אמרה לי דברים רעים אני חושבת
קראה לי זונה שר לילה כלבה שרמוטה ילדת זין דברים כאלה
אה והיא מאיימת להעיף אותי מהבית כל שבוע בערך לול

שהייתי קטנה הייתי שמנה
ובגיל 7-8 אבא שלי היה אומר לי, יא שמנה, אני אמחוק אותך מהתעודת זהות, את עוד שניה מתפוצצת כמו הר געש, דובה, אם יהיה "לרדת בגדול" לילדים אני ארשום אותך
שמנטוזה, את לא הבת שלי, אני שונא אותך, שמנה מכוערת עם לחיים של סופגניה, יא כדור פורח.
*היום ברוך השם אין לי קשר עם הבן אדם הזה 10 שנים, המשפחה שלי ואני עברנו מסכת התעללויות קשה ממנו, המשפחה שלי פיזית אני מילולית.

אמא שלי גם אמרה לי מילים קשות, כמו, אני אעיף אותך לפנימייה, את לא רצויה בבית הזה, ועוד המון מילים קשות
ואלימות פיזית
אבל לאמא שלי הכל נסלח ונמחל באהבה