תגידו אני היחידה ש..(המשך למטה)

גם אני.. רק אם זה היה אפשרי למחוק את התקופה הזו

אני בדיוק כמוך

גם אני, הייתי ילדת קרינג'

שואל השאלה:
כל פעם שאני ניזכרת איך הייתי או שאחרים מזכירים לי באלי לדפוק את הראש בקיר כל כך הרבה קרינג'

כן ואי אחותי מזדהה איתך מה זה

גם אני הכל טוב
סהכ זה העבר וזה היה וצריך רק להמשיך ואת זה מה שאת עכשיו

כל כך אני רק מסתכלת על לפני שבוע וחושבת שאני סתומה לול

לא רק את גמני

לא זה אומר שאת שונאת את עצמך מהעבר וזה מה שרוב האנשים מרגישים כשהם נזכרים בתקופה של גיל ה13

שואל השאלה:
חבל שאני לא יכולה לחלק פה פרחים לכולם תודה על התשובות

מסכים.
לכן גם זה די אישי כשמישהו צעיר שואל כאן שאלה באתר, ועוד יותר אישי כשהוא לא מסכים או מקשיב. כי אז זה לגמרי מזכיר את עצמך.

אבל כל אחד צריך ללכת בדרך שלו ולהבין את מה שהוא יבין :)

וואו גם אני
הייתי וואנבי אימו בתחילת החטיבה
צבעתי את השיער לכחול מגעיל כזה והיה לי שיער שומני והייתי רזה כמו מקל ולבשתי בגדים של אבא שלי וצמידים של להקות מטאל שלא הכרתי
איכסוש

שואל השאלה:
^חחח רוג'ינה הרגת אותי וזה דווקא נשמע שהיית די מגניבה

גם אניי כל כך

את לא צריכה לחשוב על זה יותר מידי.
*כולם היו* ככה ובגלל שלכולם לא הייתה מודעות עצמית זה לא משנה ואף אחד לא זוכר

נשבעת שאני בדיוק ככה גם . היום אני בן אדם אחר לגמרי ואני לא מזהה את עצמי אם אני מסתכלת העבכ . כיאלו אדם אחר

אני עכשיו בכיתה ט ולא מרגישה חוסר מודעות עצמית מכיתה ז הייתי יחסית מאוד בוגרת לגילי כשהתחלתי את החטיבה ואני עדיין.

כל כך
הייתי במחשבה של ''לא נורא מקסימום אני אתחרט על זה אחר כך'' ולא ידעתי עד כמה אני אתחרט!

חחח כל כךך

גם אצלי זה ככה, כמה טמטום היה בי זה פשוט לא יאומן .

כל כך אני
בכיתה ז היה לי פוני נוראי שגזרתי לעצמי בלילה
ופשוט הסתכלתי על תמונות ואמרתי לעצמי פאק איך הסתובבתי ככה

גם אני

כן אבל בסדר כולם היו כאלה אז אין מה להתבייש העיקר איך את עכשיו

אוי זה היה נוראי
היה לי שביל ממש ליד האוזן ממש בצד וצבעתי את השיער בכחול והחלפתי צבע כל כמה ימים והלכתי עם בגדים נוראיים וחולצות של להקות שאני בכלל לא מכירה והיו לי מלא מלא מלא צמידים שחורים והלכתי עם בנדנה כזאת שחורה על היד ולקחתי ברזלים ועיקמתי אותם כמו עגילים ושמתי בשפה ובגבה. אוי ואבוי לי וכל הזמן הצטלמתי עם היד שאני מסתירה את הפה שלי והסתובבתי בסנטר והיה לי כזה צ'וקר והייתי רק עור ועצמות.
אוי ואבוי לי.

אם זה מנחם אותך אני עדיין שונא את עצמי

לא זה יכול להיות מגניב אבל אני פשוט הייתי כזאת קרינג'ית פיכס
וגם לא סידרתי גבות
אבוי לי

חבל. את מעכבת את עצמך. מורידה את עצמך.
העבר שיך לעבר. וטוב לנו ללמוד להשאיר אותו שם.
עודף ביקורת הוא חוסם ומעכב.
כעת את אחרת, התייחסי בחיוב ופירגון לעצמך- וזהו סוד ההצלחה.
מגיע לך פירגון מעצמך. זה יביא גם לפירגון מאחרים.

אולי

אני בטוח שאת קרינג'ית גם עכשיו

הייתי הולכת לימודי עם אוברול ג'ינס שכתוב עליך בענק "love"
ומלא לבבות מסביב
עשיתי פוני שהיה נוראי עליי
עשיתי את כל השיר פסים וורודים ובלונדינים ועוד מלא
אם אתם רוצים לדעת מה לא לעשות, אל תהיו אני והכל יסתדר

גם אני ככה
הייתי כל כך קרינג'י וטיפש בחטיבה אני רוצה לדפוק פטיש לראש כשמדברים איתי עלזה

גם אני הייתי קצת בלי מודעות
אבל האמת היא שאני אוהבת את עצמי כי הייתי אני :)

הכי כיף ככה
להיות קרינגית, לשים *** על מה שחושבים

כמוך כמוני

כאילו אנלא שונאת, זה די מצחיק אותי, ביסודי הייתי נראית רעעעע ואז הזמן עשה את שלו ועשיתי טרנספורמיישן די גדול ועכשיו אני נראית אחלה, אז אני נהנית לחשוב שאולי פעם הייתי נראית רע אבל עכשיו אני נראית טוב.

חחח אני בכיתה ז' (עכשיו יב) באמצע טיול של השכבה הייתה שם במה והיא הייתה קצת מוסתרת כזה אבל לא ממש עלינו עלייה והתחלנו לרקוד והמורה ששאלה איפה אנחנו ענו לה שאנחנו משחקות חחח

זה תמיד קורה, כל שנה שעוברת אנחנו חושבים שהיינו סתומים לגמרי בשנה שעברה, במיוחד בתיכון בגיל הטיפשעשרה. זה מראה שאנחנו מתבגרים ולומדים מהטעויות שלנו.

גמאני, בול.
אם היה אפשר למחוק דברים שעשיתי או איך שהתנהגתי, הייתי מוחקת מזמן.

אני לא שונא את איך שהייתי אני פשוט צוחק על זה

שואל השאלה:
פשוט אני חושבת לעצמי שבכל זאת הייתי ככה אז זה כן חלק ממני בגלל זה קשה לי לשחרר אבל אני באמת צריכה להבין שזה היה ממזמן
ולאנונימי-אני כבר ממש לא "קרינג'ית" כמו שהייתי אתה בכלל לא מכיר אותי

לא רק את, גם אני