אני מתגעגעת לחברה טובה שלי, כתבתי על זה טקסט, אשמח לביקורת

מהבור שלך, את נמצאת בתחתית, נוגעת בביוב.
הגעת הכי נמוך, מהכי גבוה.
היית מקובלת , היו לך מלא חברים, אהבו אותך, היו לך חברות מדהימות, שסיפרו לך הכל ואת להן, שהאמינו בך , ואת בהן.
ברגע אחד, את מחליטה להרוס הכל.
אחרי תקופה , זה לא נהיה את , זה נהיה "אנחנו".
מלהיות חברות טובות שמספרות הכל אחת לשנייה, עם הצחוקים והדברים שלנו, הפכתי לזרה, שלום את לא אומרת לי .
בגללך, האמון שלי באנשים ירד כל כך.
את כל כך חסרה לי, אני אוהבת אותך אבל גם שונאת אותך כלכך.
מדי פעם, אני באה לשתף אותך, כמו שהיינו עושות פעם, ואז אני אומרת לעצמי, אתן לא חברות יותר.
היא נעלמה לי מהחיים כל כך מהר, כמו שנייר עף ברוח.
איפה את?
תצעקי הצילו, מהחיים החדשים שלך, תבואי לדבר ולשתף, תהיי שם, ואני אהיה שם בשבילך.