אם יש משיח האם הענווה שלו מעוורת?

ענווה היא הכרה במה שאתה, לאו דווקא השפלה ורמיסה של של עצמך.
משיח הוא מנהיג ולוחם אין סיבה שאנשים יתעלמו ממנו בגלל הענווה שלו.

שואל השאלה:
איך אתם מדמיינים אותו?

מנהיג שהולך בדרך התורה

שואל השאלה:
כלפי חוץ הוא יכול להיות עניו ומבפנים לוחם משפיע לצדק

כן (עייני משנה תורה לרמבם הלכות מלכים ומלחמות יא)

אני מאמין שאם יש משיח, הוא יעניק הוכחות לאנשים.
זה לא שאני אצטרך להתאמץ כדי להאמין בו- מדובר כאן באירוע שמיימי, לא בילד עם בעיות אגו שכל הזמן מנסה לקבל את תשומת הלב שלי.

שואל השאלה:
ומה עם זה כל הטריק
שהוא לא הולך בדרך תורה אלא מתייסר בחיים אחרים וצריך להכיר שהוא יכול להיות צדיק במובנים שהם לא ישירים לדת המוכרת

שואל השאלה:
עוד לפני ההוכחות עלולים לפסול אותו כ'משעמם' בלי להכירו
אולי אף אף אחד לא מכיר אותו והוא מתחפש בכל דרך או מחופש בעצם היותו משיח

סתם מחשבות שנראות לי מעניינות

לשיטת הרמב"ם אמיתות המשיח מתבררת בדיעבד. והוא לא מתייסר למעננו, לפי היהדות, זו לא התפיסה הנוצרית של משיח.

שואל השאלה:
הושענא
אפשר הסבר מה מוצאים בפרק?

למעשה המחשבה שלי תוהה אפילו אם לא משמידים את המשיח כל דור בגלל שחושבים אותו לרע ומסוכן

ולא מזהים אותו

שואל השאלה:
ראייה של המשיח כדמות שמיימיתבלבד ולא ארצית שקשורה בה עם הכל גם חומריות כלשהי לא בהכרח טובה,

לפי מה שאני מבין לא תמיד ביהדות יש תפישה מספיק טובה לנושא ואולי כאן גם מקור הבעיות שיש ביהדות,

אולי אפשר להרחיק לכת ולומר שהיהודים אמורים ליצור לעצמם משיח ביחיד או רבים

אני זורק הרבה מחשבות שעולות לי כרגע וראויות לדעתי לתיעוד.

אין הרבה חוכמה בימינו בעולם לדעתי ואני חושב שיש לי מה לתרום

שואל השאלה:
אבל מרוב ענווה אנשים יתעוורו מזה ולא ישימו לב כל כך שהוא המשיח

לא, למה שענווה תעוור?

אני לא חושב. הרי היא ענווה.