יש למישהו סיבה והסבר טוב למה אנחנו דוחים כל דבר אפשרי?

שואל השאלה:
מה זה אומר?^

לדעתי, אנחנו מוגבלים בתפיסה רגשית.
מה שמול העיניים, באמת מפתה אותנו.
מה שיוצא מכך, של"אני" של היום, לא מעניין אותו ממני מחר.
מחר אני אכעס על עצמי, אבל זה עצמי ביום הקודם..
כך ששוב נבטיח הבטחות לעצמנו, אבל לא יהיה אכפת באמת מ"אני" מחר.
להתגבר על זה, צריך גמול קרוב.
כמו שוקולד אהוב בסיום העבודה.

יכול להיות גם נטייה לפרפקציונזם

שואל השאלה:
בולל^^

כי באותו רגע אנחנו עושים את מה שנוח לנו יותר בידיעה ש"מה כבר יקרה אם אדחה את זה למחר" ומתעצלים לעשות את הדברים שבאמת חשובים