מקודם הייתי עצבנית ממש על מישהי אבל זה בגלל שזה קרה באותו רגע. אוקי?

שואל השאלה:
לא הבנת אותי לא משנה.

כולם ימותו בסופו של דבר ומה את רוצה שיענו לך?
הרי לשנוא זה לא דבר טוב בלי קשר לאלוהים ולא כל דבר קשור לדת.
אם ואת שונאת אותה ממש אז אין מה לעשות, שנאה זה רגש.
אין פה רב וגם לרבנים לא תמיד צריך להקשיב, "אני יודע שאינני יודע" אף אחד לא יודע מה ה' חושב, אם יש ה' וכו'.
מה שאפשר לדעת זה שאי אפשר לדעת.

ולפי מה שאמרתי יכול להיות שיש פה רב כי שוב, אני יודע שאינני יודע וככה בהרבה דברים בחיים
מובן?

שואל השאלה:
טוב

ואיפה לך שאני אתאיסט?

"מכל מקום, שהסתלקתי משם אמרתי בליבי שמה שבטוח הוא שאני חכם יותר מן האיש הזה. כי כנראה אף אחד משנינו לא ידען גדול, אלא שלו נדמה שהוא יודע בעוד שאינו יודע, ואילו אני, כשם שאינני יודע, כך אינני חושב שאני יודע. בכל אופן, אני כנראה חכם ממנו לפחות בנקודה קטנה אחת: אם אינני יודע, אינני חושב שאני יודע."

שואל השאלה:
כי אתה אמרת אם הוא בכלל קיים אז אתה אטאיסט. אל תעצבן אותי עכשיו

מה היא עשתה לך שאת רוצה שהיא תמות ?

פשוט אל תאחלי לה למות?
ואל תדאגי, אם תאחלי לה למות לא יקרה לה כלום.

שואל השאלה:
תעזרו

תחשבי איזו מסכנה היא
את סובלת אותה קצת זמן אבל היא לעומת זאת צריכה לסבול את עצמה למשך כל החיים
למה שיפסקו חייה?

אין לייחס שנאה לאלוהים. לא משנה מה תעשי, הוא לא ישנא. הוא ברא אותנו עם החולשות שלנו.
לפי היהדות אסור לקלל. הקללה מזיקה למקלל, לעיתים גם למקולל.
ההבנה היא, כי רוע משפיע. לאחל רע ומוות, מדביק את הנפש ברוע.
כמו שלהרוג מישהו שמגיע לו למות, עדיין לא טוב לנפש.
אבל, לא נראה לי שיש עם זה בעיה רצינית.
הרי את מקללת רק לפרוק את העצבים.
אם היית יכולה להרוג אותה, לא היית עושה זאת כנראה.
בכל אופן, העצבים שלך והקללות, מזיקים רק לך. החלאה הזו הייתה שמחה מאוד לדעת, שאת ככה סובלת ממנה כעס ועצבים.
עדיף לא לקחת קשה. חלאות אדם נוהגות להציק לאנשים. ככה הטבע.
תתפללי לאלוהים, שתלמדי להתנהל מולה.

שואל השאלה:
אני ממש עצבנית

שואל השאלה:
אני לא אפרט אבל היא בן אדם רע והיא אישה שלא מגיעה לה באמת..

שואל השאלה:
אני פשוט עצבנית עליה.