עברתי לגור עם הבן זוג שלי וההורים שלו אבל התנאים שם נוראיים. לחזור הביתה?

קודם כל אני אומרת שטוב לי בבית אבל אני אוהבת להיות איתו ולישון איתו ולגור איתו אז ככה אנחנו בני 19 עוד מעט הוא גר עם ההורים שלו שאני מאוד אוהבת ומאוד אוהבים אותי ושמחים שאני גרה איתם אבל התנאים שם על הפנים אני לא מבקשת מלון חמישה כוכבים אבל אני לא מבינה איך הוא חיי ככה עד היום!!! קודם כל אף פעם אין אוכל תמיד אני צריכה לגווע ברעב עד שאני מוצאת משהו קטן לאכול וככה כולם בבית והם פשוט רגילים לזה אין קליטה אין וואי פאי האמא כל הזמן חוטפת עצבים על דברים קטנים והאבא מעשן בלי סוף זאת אומרת לא כמו כולם מעשן כמה סיגריות ביום הוא מעשן בלי הפסקה בין לבין אפילו לא לאוכל או למים הוא מעשן סיגריה וכשהיא נגמרת הוא מדליק עוד אחת ככה עד שנגמרת לו האספקה והוא הולך לקנות עוד. בבוקר ההורים שלו רבים בצעקות ואפילו לא טורחים להתחשב בנו שאנחנו ישנים בקש בבוקר או לפחות לסגור לנו את הדלת כי אנחנו כן מתחשבים בהם כשהם ישנים. ובואו לא נדבר על זה שהמיטה שלו שבורה מכל הכיוונים ואני כל יום קמה עם כאבי גב וכאבי צוואר מטורפים שאי אפשר לסבול והם לא קונים לא מיטה חדשה וגם ארון אין לו הוא שבור לגמרי אז כל הבגדים פשוט מפוזרים בכל מקום בחדר אי אפשר לחיות ככה! וגם בחדר שלו יש חלון לאורך כל הקיר וכל התריסים שבורים ככה שבבוקר אי אפשר להתעלם מהשמש החזקה שמעירה אותי בחמש בבוקר והוא פשוט רגיל לזה וזה לא מפריע לו! אלוהים ישמור איך הם חיים ככה ??? גם אין מנעול לבית כי הדלת קצת שבורה וזה מפחיד להיות תמיד עם דלת פתוחה שכל אחד יכול להכנס ועוד בלילה לישון עם דלת פתוחה אמלה וגם כל מקום יש יתושים וג'וקים אני לא יכולה לסבול את זה אבל אם אני חוזרת הביתה אנחנו ניפרד כי אני גרה כמה שעות מסיעה ממנו ולאף אחד מאיתנו אין אוטו או כסף להשכיר דירה למרות שאני עובדת אני מוציאה את הכסף על אוכל לי ולמשפחה שלו מה שהם לא יכולים לדאוג לנו והוא לא עובד כל היום רק ישן. תעזרו לי מה עושים? להשאר בבית ולהפרד ממנו? זו אהבה ענקית שלא תחזור אנחנו ארבע שנים בי
ביחד...