אני עושה מעין תחקיר

כן אני מאובחנת עם דיכאון קליני(או לפחות אובחנתי בזמן שבו ניסיתי)

לא מאובחן ו*רציתי* לא פעלתי או תכננתי לקחת כדורים אובדניים ולהתאבד

שואל השאלה:
מה גרם לך לרצות?

זה הרבה דברים , אין לי חברים ואני לא מדבר עם המשפחה ואני בן 17 במשך שנתיים אף אחד לא אמר ועדיין אומר לי בוקר טוב או מדבר איתי בכלל תחושת בלתי רצוי כול הזמן כאילו ביטלו אותי

לא מאובחנת, והייתי ממש בדיכאון וזו הייתה תקופה עם הרבה בלאגן בחיים והרבה שינויים שקרו בבת אחת.
זה היה בעיות עם בית משפט ועם "אבא" שלי שלא עשו לי טוב, מעבר עיר ובית ספר שלא היו לי בו חברים ובגלל שלא התאמתי להם מבחינת עדה ומשפחה אז עברתי שם הרבה סבל מהילדים.
זה היה חתונה של אמא עם מישהו שהכרתי רק חודש וישר הוא עבר לגור איתנו וזה מוזר שכל החיים לא גרתי עם גבר בבית ופתאום כן והדרך חיים שלו הייתה פשוט נוראית ולא סבלתי אותו והרגשתי שהוא "לוקח" לי את אמא שלי ואני נשארת מחוץ לתמונה.
היו גם הטרדות בקטנה ממנו
זו הייתה תקופה של ריבים גדולים עם אמא שלי כי לא תמכתי בזה וממש הייתי אנטי
היה גם בלגן במשפחה עצמה
זה היה כבר לפני שנים אבל ממש הייתי בדיכאון במשך תקופה של שנה שנתיים

היום אני לא רוצה להתאבד אבל אני מאוד פסימית ואולי גם קצת דיכאונית ואני כן מאחלת לעצמי למות איכשהו "בדרך פלא"

שואל השאלה:
אני מקווה שתהיי בסדר ולא תחשבי על זה. איך את בכללי?

לא הלכתי לאיבחון, וכי הרגשתי שהחיים גדולים עליי, לא הייתה לי תקווה.