14 תשובות
שואל השאלה:
כמה שחיכיתי לכתוב את המכתב הזה. משהייתי בחטיבת הביניים דמיינתי לעצמי איך אני אתחיל אותו ואיך אסיים אותו, באיזו תקופה של החיים שלי אכתוב אותו, באיזה מקום אהיה כשאכתוב אותו ומה יחשבו האנשים שיקראו אותו. יש לי המון על מה לכתוב ויש לי המון מה לומר... אבל מכיוון שזה לא יהיה פייר כלפיך וכלפי אחרים, אני אשתדל לכתוב את הנקודות העיקריות שחשוב לי לכתוב עליהן.
כשהגעתי לכיתה א', כמו רוב הילדים הגעתי ביחד עם ההורים שלי. תיק חדש על הגב, איזושהי דמות נערצת לקישוט עליו, חיוך מאוזן לאוזן, גוף רועד מהתרגשות ופחד שהנה אני סוף סוף גדל בעוד שנה והגעתי לרגע המבגר הזה שאני כבר בכיתה א'.
עוד בהגיענו לכיתה א'
וכבר הגענו לשלב הזה שבו אנחנו אחרי ההכרות שבין התלמידים והמורים
וכבר מתחילים ללמוד.
המורה שואלת שאלה ואף אחד לא מעז לענות. אני עונה תשובה שחשבתי שתהיה נכונה אך למרבה הצער היא לא ... ובתוך שבריר של שניה, אני טובע בים של צחוק ועלבון מכלל חברי הכיתה.
מאז לא העזתי יותר לענות וכמובן שגם לא לשאול ...
אפילו העזתי פעם אחת לספר לחברה קרובה שעלתה איתי מגן החובה לכיתה א' שאני "אוהב אותה בלב" והפנים שלה החליפו צבעים כמו זיקית מיומנת תוך שהיא ממש מנעה עצמה מלהקיא כשהיא מכסה את הפה עם היד.
את הפרצוף שהיה לה באותו הרגע, קשה לי מאוד לשכוח.
מאותו רגע ארור, התחילה מסכת של עינויים שנמשכה מספר שנים. הייתי חוטף כמעט בכל יום מכות וסובל
מקריאות גנאי כמו "רוסי מסריח (אני אפילו לא ממוצא רוסי), שמן, דוב גריזלי" ועוד ...
כשהייתי עובר מול תלמידים מהשכבה שלי, לפעמים היו יורקים עליי, לפעמים היו מקללים או זורקים עליי אוכל שנגסו בו ולפעמים סתם מכסים את האף עם החולצה כדי לא להריח את הסירחון של הילד השמן שאף אחד לא אוהב, אפילו מכות והשלכת חפצים היו שם. אני זוכר אפילו מורה שנהגה לצחוק עליי מול כל התלמידים בכיתה כשהייתי מעז לומר לה שאני לא מבין משהו. היא ממש הייתה מחכה אותי אל מול כל התלמידים בכיתה.
זכורים לי גם שיעורים שהמצלמה של הפלאפון החדש והמשוכלל שלה (בדיוק בתקופה שיצאו הפלאפונים הנפתחים עם המצלמה) הייתה מכוונת לעברי במהלך שיעורים.
במשך כל היסודי הייתי עם הראש על השולחן, יושב ומחמם את הכסא ורק מתפלל ליום שבו לא אקום בבוקר.
כל מילה שהייתי אומר, כל מבט שהייתי מביט אל עבר משהו או מישהו וכבר היו דואגים לכסח אותי. זה קרה גם בפייסבוק וזה קרה גם אחרי הלימודים בבית הספר כשהייתי חוזר ספוג במים וחול הביתה. מים וחול שתלמידים דאגו שאפגש איתם מקרוב. (אם אתם מבינים למה אני מתכוון ...)
והרי לכם ילד שבדיעבד מתגלה גם כלקוי למידה בעל adhd, בעיות רגשיות, חרדות מבחן, חרדות ביצוע, חרדות חברתיות, דיסגרפיה, דיסקלקוליה ועוד כל מיני מושגים כאלו ואחרים שנועדו כדי להגדיר את מי שאני.
בנוסף לכל אלו, גם סובל מהצקות בכיתה ודימוי עצמי נמוך בעקבות אירועים מטלטלים שקורים בה באותה התקופה.
אז תלמיד כזה שכמובן לא לומד, אזה מין ציונים יהיו לו בתעודה ? ואיזה בית ספר יסכים לקבל תלמיד שכזה לכיתה רגילה עם תלמידים "נורמאליים" ? הלא לפי הציונים בתעודה המנהלת ישר קבעה שאותו הילד שמדברים איתה עליו, אותו אחד בלי הציונים הוא ילד בעייתי ואפשר לייעד אותו רק ל "כיתה לחינוך המיוחד שבבית ספרנו" ובנינו, מי נכחו באותן הכיתות של החינוך המיוחד בעיר ?
כל אותם התלמידים ה"קפיציים שלא מסוגלים לשלוט בעצמם ובדחפים שלהם" אותם אלו שהמורות אז לא ידעו איך להתמודד איתם ולכן שמו אותם בכיתה אחת ואומרו "הנה כל המופרעים של המוסד הזה, נשים אותם בחדר אחד ונקרא לזה כיתה לחינוך מיוחד. ככה הם גם לא יפריעו לתלמידים אחרים ללמוד וגם למורות לא תצא הנשמה" הפתרון הזה אדיר !!! הוא מקסים בעיניי ...
אז כמובן שההורים שלי התנגדו לכך שאהיה בכיתה כזו ואפילו אני התנגדתי לכך, כי וואללה ? לא הייתי ילד מהסוג הבעייתי הזה. הייתי מהדגם של החבר'ה שהם בסך הכל שקטים ויש להם כוונות טובות, אבל הם פגומים וכלום לא יצא מהם.
לא מעטות הפעמים, שמורים אמרו לי שכלום לא יצא ממני. שהמינימום שאהיה זה אדם שעובד בעבודה נורא מינימלית ונבזית. שאולי אולי אולי בנס ! יצא ממני משהו טוב בצבא כמו שקרה לכמה ליחדי סגולה ושגם זה לא בטוח. כי מה הסיכוי שאני אגיע למעמד הזה ?
היו לי מורים ואפילו מנהלת בית ספר שדאגו לומר לי שבגרות לא ממש תהיה לי. אפילו התווכחו איתי על זה, רק כדי להוכיח לי שהם צודקים.
התעסקו תמיד בללמד אותי שאסור להכשל כי להכשל זה לא טוב ושמי שנכשל הוא מן הסתם לא טוב.
שאני מבזבז את הזמן שלי ושבגיל 14 ש "אתה כבר רואה שכלום לא הולך לך וששום דבר טוב לא יצא ממך אז עדיף לך לוותר וללכת לעבוד עד שתתגייס."
לצערי האמנתי במה שהם אמרו לי.
בכיתה ח' או ט' (אני כבר לא ממש זוכר) הצטרפתי לעמותה מדהימה בשם "אחריי ! " שם החיים שלי התהפכו ב180 מעלות.
תוך שמונה חודשים של עבודה אינטנסיבית עם ארבעה מדריכים מדהימים ששמותיהם הם : ***** ** **** ***. ארבעה מבוגרים שסוף סוף בשונה מכל שאר המבוגרים שהיו מסביבי, תפסו אותי מהאוזניים ובמקום להראות לי כמה שאני כושל, רק הוכיחו לי כמה דברים טובים אני יכול להפיק מעצמי. בכל פעם שהייתי בצער שאני לא מצליח הם היו מראים לי את כל שאר הדברים הטובים שבי ולא היו מוותרים לי עד שהייתי צולח את המכשולים שעמדו לנו בדרך ביחד.
עברנו ביחד אימונים מפרכים, מסעות, טיולים, למדנו ותרגלנו ביחד שדאות, הסוואות, ניווטים ורכשנו ביחד ידע עולם מדהים. ידע שאף אחד לא היה נותן לי בבית ספר.
קיבלתי מהם המון, בעיקר ערכים והמון כלים ששיפרו לי ועדיין עוזרים לי לשפר את הדימוי העצמי שלי ואת הביטחון העצמי. אותם דברים גם עוזרים לי היום לקבל החלטות טובות יותר ולעשות דברים משמעותיים יותר. בקיצור נולדתי מחדש כמעט. תוך שמונה חודשים ירדתי מהאיזור של ה100 קילו ל 74 קילו, לימדו אותי מהי עבודת צוות, לימדו אותי דרך הרגליים שדווקא מתי שאני חושב שאני כבר לא מסוגל, אני מסוגל כפל כפליים והוכיחו לי את זה, לימדו אותי להיות אדם חיובי וטוב יותר, אדם ערכי שנותן הרבה בשביל עצמו למען אחרים.
משם מורי ומורתי היקרים והיקרות, אני מרגיש חייב לומר לכם שעשיתי שינוי אדיר בחיים שלי והמכתב הזה בעבורי הוא סוג של סגירת מעגל.
אמנם נכון, כרגע אין לי תעודת בגרות, אבל יש לי ידע ששום בית ספר בארץ לא היה מספק לי.
וברוך השם ותודה לקדוש ברוך הוא שזכיתי לעשות דברים מדהימים שרוב המורים והמורות שהיו לי לאורך כל חיי לא עשו.
זכיתי להציל חיים אפילו של הקרובים לחלקכם, זכיתי לשמור עליכם שאתם תוכלו לישון בשקט בלילה, שכשתשקימו בבוקר, אתם תלכו לעוד יום שגרתי ואני אלך לישון ואתם לא תעלו בדעתכם בכלל, מה אני עשיתי בזמן שאת ישנתם בשקט.
וכן, זה הנצחון שלי. אין לי בגרות עדיין, אבל לפחות אני יכול להיות עכשיו שמח.
יש לי כלכך הרבה דברים שלא קונים בכסף ולא קונים בשום בית ספר. דברים שלכם אין. ומעכשיו ? מעכשיו בכל מטרה שאני אכבוש בע"ה, בין אם זה קורס קצינים ובין אם זה תעודת בגרות ובין אם זה תואר אקדמאי, אני אזכר בכם ובכל אחד ואחד שאמר לי שאני לא אצליח ואני אהיה גאה שזה הניצחון שלי וזו תהיה ההצלחה האמיתית שלי.
ותזכרו: חז"ל אמרו "חיים ומוות ביד הלשון" בידיכם לשנות חיים שלמים.
במקרה שלי ברוך השם הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון. בסביבה הנכונה.
לכן גם אני כותב עכשיו את המכתב הזה.
אבל לילד אחר, אתם יכולים לשנות את החיים בצורה הרבה יותר משמעותית.
לכן תזכרו שמילה שלכם, משנה חיים. ותחשבו פעמיים לפני שתוציאו ביקורת כלשהי כלפי תלמיד שלכם.
בשורות טובות.
כמה שחיכיתי לכתוב את המכתב הזה. משהייתי בחטיבת הביניים דמיינתי לעצמי איך אני אתחיל אותו ואיך אסיים אותו, באיזו תקופה של החיים שלי אכתוב אותו, באיזה מקום אהיה כשאכתוב אותו ומה יחשבו האנשים שיקראו אותו. יש לי המון על מה לכתוב ויש לי המון מה לומר... אבל מכיוון שזה לא יהיה פייר כלפיך וכלפי אחרים, אני אשתדל לכתוב את הנקודות העיקריות שחשוב לי לכתוב עליהן.
כשהגעתי לכיתה א', כמו רוב הילדים הגעתי ביחד עם ההורים שלי. תיק חדש על הגב, איזושהי דמות נערצת לקישוט עליו, חיוך מאוזן לאוזן, גוף רועד מהתרגשות ופחד שהנה אני סוף סוף גדל בעוד שנה והגעתי לרגע המבגר הזה שאני כבר בכיתה א'.
עוד בהגיענו לכיתה א'
וכבר הגענו לשלב הזה שבו אנחנו אחרי ההכרות שבין התלמידים והמורים
וכבר מתחילים ללמוד.
המורה שואלת שאלה ואף אחד לא מעז לענות. אני עונה תשובה שחשבתי שתהיה נכונה אך למרבה הצער היא לא ... ובתוך שבריר של שניה, אני טובע בים של צחוק ועלבון מכלל חברי הכיתה.
מאז לא העזתי יותר לענות וכמובן שגם לא לשאול ...
אפילו העזתי פעם אחת לספר לחברה קרובה שעלתה איתי מגן החובה לכיתה א' שאני "אוהב אותה בלב" והפנים שלה החליפו צבעים כמו זיקית מיומנת תוך שהיא ממש מנעה עצמה מלהקיא כשהיא מכסה את הפה עם היד.
את הפרצוף שהיה לה באותו הרגע, קשה לי מאוד לשכוח.
מאותו רגע ארור, התחילה מסכת של עינויים שנמשכה מספר שנים. הייתי חוטף כמעט בכל יום מכות וסובל
מקריאות גנאי כמו "רוסי מסריח (אני אפילו לא ממוצא רוסי), שמן, דוב גריזלי" ועוד ...
כשהייתי עובר מול תלמידים מהשכבה שלי, לפעמים היו יורקים עליי, לפעמים היו מקללים או זורקים עליי אוכל שנגסו בו ולפעמים סתם מכסים את האף עם החולצה כדי לא להריח את הסירחון של הילד השמן שאף אחד לא אוהב, אפילו מכות והשלכת חפצים היו שם. אני זוכר אפילו מורה שנהגה לצחוק עליי מול כל התלמידים בכיתה כשהייתי מעז לומר לה שאני לא מבין משהו. היא ממש הייתה מחכה אותי אל מול כל התלמידים בכיתה.
זכורים לי גם שיעורים שהמצלמה של הפלאפון החדש והמשוכלל שלה (בדיוק בתקופה שיצאו הפלאפונים הנפתחים עם המצלמה) הייתה מכוונת לעברי במהלך שיעורים.
במשך כל היסודי הייתי עם הראש על השולחן, יושב ומחמם את הכסא ורק מתפלל ליום שבו לא אקום בבוקר.
כל מילה שהייתי אומר, כל מבט שהייתי מביט אל עבר משהו או מישהו וכבר היו דואגים לכסח אותי. זה קרה גם בפייסבוק וזה קרה גם אחרי הלימודים בבית הספר כשהייתי חוזר ספוג במים וחול הביתה. מים וחול שתלמידים דאגו שאפגש איתם מקרוב. (אם אתם מבינים למה אני מתכוון ...)
והרי לכם ילד שבדיעבד מתגלה גם כלקוי למידה בעל adhd, בעיות רגשיות, חרדות מבחן, חרדות ביצוע, חרדות חברתיות, דיסגרפיה, דיסקלקוליה ועוד כל מיני מושגים כאלו ואחרים שנועדו כדי להגדיר את מי שאני.
בנוסף לכל אלו, גם סובל מהצקות בכיתה ודימוי עצמי נמוך בעקבות אירועים מטלטלים שקורים בה באותה התקופה.
אז תלמיד כזה שכמובן לא לומד, אזה מין ציונים יהיו לו בתעודה ? ואיזה בית ספר יסכים לקבל תלמיד שכזה לכיתה רגילה עם תלמידים "נורמאליים" ? הלא לפי הציונים בתעודה המנהלת ישר קבעה שאותו הילד שמדברים איתה עליו, אותו אחד בלי הציונים הוא ילד בעייתי ואפשר לייעד אותו רק ל "כיתה לחינוך המיוחד שבבית ספרנו" ובנינו, מי נכחו באותן הכיתות של החינוך המיוחד בעיר ?
כל אותם התלמידים ה"קפיציים שלא מסוגלים לשלוט בעצמם ובדחפים שלהם" אותם אלו שהמורות אז לא ידעו איך להתמודד איתם ולכן שמו אותם בכיתה אחת ואומרו "הנה כל המופרעים של המוסד הזה, נשים אותם בחדר אחד ונקרא לזה כיתה לחינוך מיוחד. ככה הם גם לא יפריעו לתלמידים אחרים ללמוד וגם למורות לא תצא הנשמה" הפתרון הזה אדיר !!! הוא מקסים בעיניי ...
אז כמובן שההורים שלי התנגדו לכך שאהיה בכיתה כזו ואפילו אני התנגדתי לכך, כי וואללה ? לא הייתי ילד מהסוג הבעייתי הזה. הייתי מהדגם של החבר'ה שהם בסך הכל שקטים ויש להם כוונות טובות, אבל הם פגומים וכלום לא יצא מהם.
לא מעטות הפעמים, שמורים אמרו לי שכלום לא יצא ממני. שהמינימום שאהיה זה אדם שעובד בעבודה נורא מינימלית ונבזית. שאולי אולי אולי בנס ! יצא ממני משהו טוב בצבא כמו שקרה לכמה ליחדי סגולה ושגם זה לא בטוח. כי מה הסיכוי שאני אגיע למעמד הזה ?
היו לי מורים ואפילו מנהלת בית ספר שדאגו לומר לי שבגרות לא ממש תהיה לי. אפילו התווכחו איתי על זה, רק כדי להוכיח לי שהם צודקים.
התעסקו תמיד בללמד אותי שאסור להכשל כי להכשל זה לא טוב ושמי שנכשל הוא מן הסתם לא טוב.
שאני מבזבז את הזמן שלי ושבגיל 14 ש "אתה כבר רואה שכלום לא הולך לך וששום דבר טוב לא יצא ממך אז עדיף לך לוותר וללכת לעבוד עד שתתגייס."
לצערי האמנתי במה שהם אמרו לי.
בכיתה ח' או ט' (אני כבר לא ממש זוכר) הצטרפתי לעמותה מדהימה בשם "אחריי ! " שם החיים שלי התהפכו ב180 מעלות.
תוך שמונה חודשים של עבודה אינטנסיבית עם ארבעה מדריכים מדהימים ששמותיהם הם : ***** ** **** ***. ארבעה מבוגרים שסוף סוף בשונה מכל שאר המבוגרים שהיו מסביבי, תפסו אותי מהאוזניים ובמקום להראות לי כמה שאני כושל, רק הוכיחו לי כמה דברים טובים אני יכול להפיק מעצמי. בכל פעם שהייתי בצער שאני לא מצליח הם היו מראים לי את כל שאר הדברים הטובים שבי ולא היו מוותרים לי עד שהייתי צולח את המכשולים שעמדו לנו בדרך ביחד.
עברנו ביחד אימונים מפרכים, מסעות, טיולים, למדנו ותרגלנו ביחד שדאות, הסוואות, ניווטים ורכשנו ביחד ידע עולם מדהים. ידע שאף אחד לא היה נותן לי בבית ספר.
קיבלתי מהם המון, בעיקר ערכים והמון כלים ששיפרו לי ועדיין עוזרים לי לשפר את הדימוי העצמי שלי ואת הביטחון העצמי. אותם דברים גם עוזרים לי היום לקבל החלטות טובות יותר ולעשות דברים משמעותיים יותר. בקיצור נולדתי מחדש כמעט. תוך שמונה חודשים ירדתי מהאיזור של ה100 קילו ל 74 קילו, לימדו אותי מהי עבודת צוות, לימדו אותי דרך הרגליים שדווקא מתי שאני חושב שאני כבר לא מסוגל, אני מסוגל כפל כפליים והוכיחו לי את זה, לימדו אותי להיות אדם חיובי וטוב יותר, אדם ערכי שנותן הרבה בשביל עצמו למען אחרים.
משם מורי ומורתי היקרים והיקרות, אני מרגיש חייב לומר לכם שעשיתי שינוי אדיר בחיים שלי והמכתב הזה בעבורי הוא סוג של סגירת מעגל.
אמנם נכון, כרגע אין לי תעודת בגרות, אבל יש לי ידע ששום בית ספר בארץ לא היה מספק לי.
וברוך השם ותודה לקדוש ברוך הוא שזכיתי לעשות דברים מדהימים שרוב המורים והמורות שהיו לי לאורך כל חיי לא עשו.
זכיתי להציל חיים אפילו של הקרובים לחלקכם, זכיתי לשמור עליכם שאתם תוכלו לישון בשקט בלילה, שכשתשקימו בבוקר, אתם תלכו לעוד יום שגרתי ואני אלך לישון ואתם לא תעלו בדעתכם בכלל, מה אני עשיתי בזמן שאת ישנתם בשקט.
וכן, זה הנצחון שלי. אין לי בגרות עדיין, אבל לפחות אני יכול להיות עכשיו שמח.
יש לי כלכך הרבה דברים שלא קונים בכסף ולא קונים בשום בית ספר. דברים שלכם אין. ומעכשיו ? מעכשיו בכל מטרה שאני אכבוש בע"ה, בין אם זה קורס קצינים ובין אם זה תעודת בגרות ובין אם זה תואר אקדמאי, אני אזכר בכם ובכל אחד ואחד שאמר לי שאני לא אצליח ואני אהיה גאה שזה הניצחון שלי וזו תהיה ההצלחה האמיתית שלי.
ותזכרו: חז"ל אמרו "חיים ומוות ביד הלשון" בידיכם לשנות חיים שלמים.
במקרה שלי ברוך השם הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון. בסביבה הנכונה.
לכן גם אני כותב עכשיו את המכתב הזה.
אבל לילד אחר, אתם יכולים לשנות את החיים בצורה הרבה יותר משמעותית.
לכן תזכרו שמילה שלכם, משנה חיים. ותחשבו פעמיים לפני שתוציאו ביקורת כלשהי כלפי תלמיד שלכם.
בשורות טובות.
אנונימי
זה כל כך יפה.
אמא זה מדהים
אתה אדם מדהים ואני מבינה בכל מילה שלך מה אתה אומר
ואי הלוואי שלא הייתי אנונימי
אתה אדם מדהים ואני מבינה בכל מילה שלך מה אתה אומר
ואי הלוואי שלא הייתי אנונימי
כל כך יפה כתבת
שואל השאלה:
תודה רבה לכם חברים.
אשמח לשמוע עצות לשיפור / יעול / תיקון שגיאות וכו' ...
ואני נשאר אנונימי כיוון שאני חא רוצה שיערכו לי כבוד מיוחד זה בסך הכל משהו שכתבתי מתוך הרגש שלי ואני שוקל לפרסם בעתיד לחברים שלי ולמורים שלי. אבל אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלות זה אפשרי שאשלח הודעות.
תודה רבה לכם חברים.
אשמח לשמוע עצות לשיפור / יעול / תיקון שגיאות וכו' ...
ואני נשאר אנונימי כיוון שאני חא רוצה שיערכו לי כבוד מיוחד זה בסך הכל משהו שכתבתי מתוך הרגש שלי ואני שוקל לפרסם בעתיד לחברים שלי ולמורים שלי. אבל אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלות זה אפשרי שאשלח הודעות.
אנונימי
תקשיב
אני כל כך מזדהה איתך זה מדהים
אתה כותב כל כך מושלם אתה הצלחת לרתק אותי במשך כמה דקות ועם הקשב וריכוז שלי זה מאוד קשה לעשות את זה
ואני פשוט התחברתי לכל מילה ומילה שלך ואתה מדהים הלוואי שיהיו עוד אנשים כמוך
ואי אני כאילו מרגישה שממש באלי להגיד לך מלא דברים אבל המילים לא יוצאים
אני כל כך מזדהה איתך זה מדהים
אתה כותב כל כך מושלם אתה הצלחת לרתק אותי במשך כמה דקות ועם הקשב וריכוז שלי זה מאוד קשה לעשות את זה
ואני פשוט התחברתי לכל מילה ומילה שלך ואתה מדהים הלוואי שיהיו עוד אנשים כמוך
ואי אני כאילו מרגישה שממש באלי להגיד לך מלא דברים אבל המילים לא יוצאים
ואו ממש התרגשתי. אתה כלכך מדהים וכותב פשוט יפה.
שואל השאלה:
תודה. תודה רבה !
אתם מדהימים בעצמכם אחד אחד !
תודה. תודה רבה !
אתם מדהימים בעצמכם אחד אחד !
אנונימי
תקשיבזה באמת באמת מדהים!התחברתי לכל מילה. רואים שזה נכתב מהרגש
מרגש, יכולת כתיבה מדהימה, בהצלחה בהמשך.
אתה כותב מדהים! ומה נראה שאתה יודע לסדר לעצמך את הראש... וזה יפה..
וכו מילה שכתבת מרגישים את העולם שעומד מאחוריה...
לפורים :
אבל שאלה אחת - איך יכול להיות מגילה שלימה בלי השם "המן " ...חח
וכו מילה שכתבת מרגישים את העולם שעומד מאחוריה...
לפורים :
אבל שאלה אחת - איך יכול להיות מגילה שלימה בלי השם "המן " ...חח
שואל השאלה:
חחח תודה רבה לכולם חברים זה מחמם את הלב.
חחח תודה רבה לכולם חברים זה מחמם את הלב.
אנונימי
אני חושב שאתה יכול להציל המון נערים וילדים שכל חטאם הוא זה שלא מצאו חן בעני איזה תלמיד או מורה קל דעת..
להצטרף לאיזה ארגון שמטפל במקרים כאלה.. לעסוק בחינוך.. כי אין חכם כבעל ניסיון, אתה ושכמוך - היחידים שיכולים להבין מה שעובר בראש של ילד דחוי או מסכן...
אגב, ממש נדהמתי איך הצלחת לחפור לעצמך בתת מודע ולהגיע לרגע הראשון של הנפילה החברתית בכיתה א...
זה מדהים, עבודה של פסיכולוג..
להצטרף לאיזה ארגון שמטפל במקרים כאלה.. לעסוק בחינוך.. כי אין חכם כבעל ניסיון, אתה ושכמוך - היחידים שיכולים להבין מה שעובר בראש של ילד דחוי או מסכן...
אגב, ממש נדהמתי איך הצלחת לחפור לעצמך בתת מודע ולהגיע לרגע הראשון של הנפילה החברתית בכיתה א...
זה מדהים, עבודה של פסיכולוג..
שואל השאלה:
זה חלק ממה שאני עושה היום בהתנדבות.
ממש תודה על התגובות החמות, בקרוב אולי אפיץ את המכתב הזה לציבור הרחב.
בזכות התגובות שלכם ...
זה חלק ממה שאני עושה היום בהתנדבות.
ממש תודה על התגובות החמות, בקרוב אולי אפיץ את המכתב הזה לציבור הרחב.
בזכות התגובות שלכם ...
אנונימי