5 תשובות
אני אף פעם לא אמרתי שיש הבדל בין אנשים לבעל חיים
כולנו אורגניזמים חסרי משמעות
כולנו אורגניזמים חסרי משמעות
את מדברת על האספקט המוסרי של הדת והאדם, ובעצם החברה שאנחנו רוצים לבנות בסופו של דבר - ואני חושב שזה החלק שהכי מסובך לדבר עליו שקשור לדת, הרי דת מספקת הרבה דברים בשביל אנשים, ואנחנו לא יכולים להתעלם מזה - השאלה היא, איך אנחנו יכולים לקחת את הדברים שאנשים צריכים מהדת; הקהילה, העזרה, התקווה, המוסר (לכאורה) וכו.. ולהשתמש בעולם האמיתי, כדי לבנות את אותם. משום שכשאתה מבסס את המעשים שלך על מיתוסים לא נכונים, אתה באופן בלתי נמנע תעשה מעשים לא רציונלים.
ושאלות מהסוג הזה קצת מעצבנות אותי לפעמים, כי בניסוח אחר - מה שאת בעצם אומרת זה שבגלל שאלוהים אמר שרצח זה רע, אז רצח זה רע. מה אם הוא היה אומר שרצח זה בסדר? האם היית חושבת שלרצוח זה בסדר? הרי את מקבלת את המוסר שלך מאלוהים לא?
ונקודה למחשבה: האם אלוהים אמר מה מוסרי ומה לא בגלל שאלה טבע הדברים לגבי מה מוסרי ומה לא, או שאלו טבע הדברים לגבי מה מוסרי ומה לא *בגלל* שאלוהים אמר?
כלומר, אם אלוהים אמר שרצח זה רע בגלל סיבות טובות, למה אנחנו לא יכולים לבסס את המוסר שלנו לגבי רצח על אותן סיבות ולדלג על המתווך האלוהי?
רוב הדתיים יגידו שהם מקבלים את המוסר שלהם מהספר הקדוש שלהם. הבעיה עם זה היא שאלוהים כנראה הכתיב פקודות מוסריות שונות עבור דתות שונות, אז איזה מהם צודק? כל אחד מהם עושה טענות אמת מוסריות מוחלטות אבל שסותרות זו את זו. אי אפשר שכולם יהיו צודקים. ושוב הגענו לבעיה, איזה אלוהים הוא הנכון?
אי אפשר לדעת איזה הנכון בגלל שלאף אחת מהדתות אין סיבה רציונלית לאמונה. ולכן, גם אם כל האנשים יאמינו, אבל כמו היום וכמו תמיד - בדתות שונות, עדיין המוסר לא יהיה אובייקטיבי לגבי כולם (אלא יחסי) כי כל אחד קיבל את המוסר שלו מספר אחר שמוכתבים בו ערכים שונים.
ועדיין לא מצאתי אפילו דת אחת שיש לה אל עם מוסר מציאותי, אי אפשר להיות אל גם מוסרי בצורה לא מוגבלת וגם רחום בצורה לא מוגבלת כי רחמים זה השעיה של צדק.
ושלא לדבר על זה שהאל שלך מעודד עבדות, אז למה את לא בעד עבדות?
אפילו בדתות האברהמיות (היהדות, הנצרות והאיסלאם) יש הרבה חילוקי דעות על טוב ורע. ולהזכיר לך שיש כאלו שעדיין מבצעים אלימות בשם האלוהים שלהם - וזה משום שלדת אין כל דרך לקבוע בין טוב ורע. זו דת שמעניקה לנו דעות מוסריות, אבל למדע יש שיטוץ שיטתיות לקביעת טענות אמת על סמך המציאות.
האמונה במוסר מוחלט מובילה למסקנה שכל מי שמאמין אחרת הוא טועה, ולכן הוא לא מוגן על ידי חובות מוסריות.
היסטורית התפיסה הזו הובילה למסעי צלב, ציד מכשפות, מלחמות דת ורצח עם - כולם בשם האלוהים. מוסלמים בדאעש גם מאמינים במוסר אובייקטיבי ויש להם ערכים מוסריים בין טוב ורע, כל מה שהם עושים זה להתנהג בהתאם לא? ובואי תוכיחי שהספר שלך צודק יותר משלהם.
מאז שפיתחנו יותר השכלה, הוחלפו שלטונות הדת המבוססות על ערכי הדתות בתקנונים דמוקרטים (בעיקר) המבוססים על חוקי יסוד, והתוצאה של זנ היתה ביטול העבדות והעינויים, שלטון החוק הדמוקרטי, הירידה באלימות, הענקת זכויות האזרח, זכויות הנשים, זכויות ילדים, זכויות הומוסקסואלים וזכויות בעלי החיים, וזה רק בגלל שהתחום המוסרי שלנו התרחב. ושוב, כל הרעיונות האלו, באו ממחשבות ותפיסות ראציונליות והגיוניות למי שאנחנו ואיך אנחנו צריכים להתייחס לאחרים.
אם הסיבה שאת לא רוצחת אנשים היא רק בגלל שאלוהים אמר שאסור, אז אני חושב שאת צריכה קודם כל לשאול את עצמך כמה שאלות, לפני שאת שואלת אותנו.
אני הומניסט חילוני, כלומר אני לא מחפש אלים או כל ישות חיצונית אחרת בשביל חוקי מוסר כאלו ואחרים. אלא אני מקשר את הדרך הכי טובה לחיות להיגיון.
לפי דעתי הגישה הזו באופן כללי נותנת מקום גדול לדברים כמו אמפתיה ולחשיבה על התוצאות של המעשים שלי ועל איך הם ישפיעו על הרווחה של הכלל (כמה שפחות סבל וכו... כמה שיותר אושר, בריאות וכו...).
וזה בעצם מה שאני מתאר כ"מוסר"- רווחה.
זה מוביל לכך שאני לוקח בחשבון את הרצונות והזכויות של מי שמעורב בסיטואציה מסוימת, ומחפש את הדרך שתספק הכי הרבה רווחה, או הדרך שתגרום להכי פחות סבל למשל.
אני רואה את ה"טוב" וה"רע" האלו לא כאובייקטיבים (בגישה הפילוסופית), אלא כמו נוף, עם הרים גבוהים יותר וגבוהים פחות, עם עמקים גבוהים ועמקים נמוכים... זאת אומרת שיש המון שיטות נכונות לפתירת בעיות של מוסר, והמון שיטות לא נכונות (ככל שההר [כלומר השיטה] יותר גבוה, ככה הרווחה גבוהה יותר).
בעיקרון הגעתי למחשבה הזו אחרי שקראתי כמה ספרים מאוד מעניינים ואחד מהם היה the moral landscape
שמסביר המון בנוגע למוסר ואיך הוא מתקשר למדע.
אני מאמין שצריך לקחת כמה שיותר דברים בחשבון (כל הראיות הידועות לנו לגבי מה יהיו התוצאות של המעשים שלנו) בכל סיטואציה, ולא להתבסס על משפט כלשהו מספר סתם, למשל כשמישהו אומר לי שאסור לרצוח כי ככה כתוב בתורה זה לפי דעתי מחשבה שגויה מכל כך הרבה בחינות, אפילו שהתוצאה (זה שהבן אדם לא רוצח) היא נכונה לדעתי. רוב האנשים לא רוצחים - מתוך חשיבה הגיונית, ולא על פי ביסוס של סמכות לא מוכרת שאפילו לא חושפת את ההסבר מאחורי המחשבה שלה - אלא רק נותנת את הפתרון המהיר (לא שאני אומר שהאנשים שכתבו את התנך לא חשבו בהיגיון כשהם כתבו על מוסר, למעשה אני חושב שהם כן חשבו בהיגיון רוב הזמן).
דוגמא, נגיד יש 2 ילדים בארוחת ערב משפחתית במסעדה ושניהם לא מתנהגים יפה, הם חוזרים הביתה וההורים אומרים לילד אחד שאם בפעם הבאה הוא יתנהג יפה הוא יקבל ממתק, ואם הוא לא יתנהג יפה הוא יהיה מקורקע. בנוגע לילד השני, הם יושבים איתו ואומרים לו שהיו עוד אנשים סביבו במסעדה שרצו להנות מארוחת ערב רגועה, הם שואלים אותו איך הוא היה מרגיש אם הוא היה אחד מהאנשים האלו ומישהו היה מתנהג באופן שהילד התנהג, אם זה היה מעצבן אותו, אם זה היה מפריע לו לאכול, אם זה היה משהו שהוא היה מעדיף שלא היה קורה...
זאת אומרת נתנו לאחד מהילדים יסוד שמבוסס על אמפתיה, שמבוסס על עובדות, שמבוסס על זכויות ורצונות גם של אנשים אחרים. אז כשהם חזרו למסעדה יום אחרי זה, 2 הילדים התנהגו יפה. השאלה היא - מי מהם יותר מוסרי? זה גם החלק שבו המניע וההבנה נכנסת לתמונה גם...
אני חושב שזה צריך להיות מובן שהילד שעושה את זה למען פרס וכדי להימנע מעונש מסוים - אפילו שהמעשים שלו הם אותו דבר כמו השני, המוסר שלו הוא פחות, והמניע שלו ירוד מהאחר. והסיבה לזה היא שברגע שאתה מסלק את ה"גזר על המקל" (ההורים) מהתמונה, עכשיו למי יש יותר הסתברות להתנהג יפה? הילד השני כמובן (מהסיבה שהוא באמת מבין את הסיטואציה, הוא מבין את המציאות טוב יותר מהילד הראשון).
ונכון, מוסר זה נושא מאוד מורכב ושעיר, המציאות עצומה ומורכבת, דברים משתנים ואנחנו חיים ביקום דינאמי וכמו שאמרתי בגלל זה אנחנו צריכים לקחת בחשבון כל סיטואציה לעצמה כדי ליצור הערכות כלליות של מעשים שנשתמש בהם כאיזשהו סוג של מבחן - זאת אומרת לעצב אותם על פי התוצאות כדי שנעשה מעשים טובים יותר בסיטואציות עתידיות (ולהשתפר בלהשתפר), אבל אנחנו צריכים לעשות את זה עם ההכרה שאנחנו לא יכולים להעריך רק סיטואציה אחת ולהניח שזה יתאים לכל סיטואציה דומה.
הגעתי לדרך החשיבה הזו לגבי מה נכון לעשות בעזרת היגיון, ניסיון, אמפתיה וכבוד לאחרים (או בקיצור - בעזרת המציאות).
מאשר מתוך מסורת, או היצמדות לסמכות לא מוכרת.
לחלק מהאנשים זה יכול להישמע קשה אבל רובנו פועלים ככה מבלי שתמיד נבין את זה, וזה בדיוק למה מקודם אמרתי ש*רוב* האנשים לא ירצחו - מתוך חשיבה הגיונית, בדיוק בגלל שהם נולדו עם אמפתיה, שניתנה לנו אחרי תהליכים אבולוציונים ארוכים. אם נסתכל על קרובי המשפחה הכי קרובים שלנו, הקופים - אנחנו רואים נטיות ומגמות דומות של חיבה, אמפתיה, שיתוף פעולה וכו... שמאוד דומים לנו, כל ההתנהגויות שדרושות כדי לגרום למין להצליח יחד, וזה אחד הגורמים העיקריים שעזרו לנו לשרוד ולשגשג.
האינסטינקטים החברותיים שלנו עזרו לנו ליצור את הבסיס של המוסר והם דבר לגמרי טבעי שטמון באנושות. כמובן שזה לא הכל, דרך ארוכה של אלפי שנים בהם בני האדם חיו בקהילות שונות - הגדיר ופיתח את המוסר שלנו.
בעצם, מוסר זה לא משהו שבא מחוץ לבני האדם שניתן לנו בידי איזה כוח חיצוני כמו אלוהים, אלא זה טמון בנו ואנחנו יוצרים אותו, למען עצמנו - זה קשור באנשים, בכאלו עם רצון מועיל, באחריות החברותית שלנו, בחוסר אנוכיות ובלקחת בחשבון אחרים כולל את עצמנו.
אז כן, אני לא רוצה חברה שייחשב בה מוסרי לאנשים להרוג אותי, ושייחשב בה מוסרי לי להרוג אחרים, הרעיונות הפשוטים האלו שמכוונים למי שאנחנו בעולם שאנחנו חיים בו הם היסודות שאנחנו צריכים לבנות עליהם דברים, הבעיה היא שלחשוב על בעיות מוסריות ולהעריך את הדילמות המוסריות שנבוא במגע איתם - זה לא קל, זו עבודה קשה, ואנחנו עצלנים.
רובנו היינו מעדיפים שיהיה לנו את זה מוגש בצורה אובייקטיבית, שיאכילו אותנו בכפית כסף עם תשובה מהירה ואולטימטיבית, אבל זו לא תשובה מספקת, וזו לא תשובה שמגבירה את ההבנה שלנו לגבי המציאות או שמגבירה את ההבנה שלנו על מוסר אם אנחנו פשוט פותרים דילמות בעזרת "אה בגלל שאמרתי, אה בגלל שאלוהים אמר, אה בגלל שככה כתוב בספר" , במקום "אלו העובדות לגבי המציאות, ואלו העובדות לגבי מי שאנחנו.." בעזרת זה יהיה לנו שיטה מורחבת להערכת בעיות מוסריות.
רעיונות כמו חופשיות, צדק, אושר, שוויון, הוגנות וכל הערכים שאנחנו חיים על פיהם - כל אלה הם המצאות של בני האדם, ואנחנו יכולים להתגאות בזה בזמן שאנחנו מנסים כמה שיותר לשאוף אליהם ^-^
ושאלות מהסוג הזה קצת מעצבנות אותי לפעמים, כי בניסוח אחר - מה שאת בעצם אומרת זה שבגלל שאלוהים אמר שרצח זה רע, אז רצח זה רע. מה אם הוא היה אומר שרצח זה בסדר? האם היית חושבת שלרצוח זה בסדר? הרי את מקבלת את המוסר שלך מאלוהים לא?
ונקודה למחשבה: האם אלוהים אמר מה מוסרי ומה לא בגלל שאלה טבע הדברים לגבי מה מוסרי ומה לא, או שאלו טבע הדברים לגבי מה מוסרי ומה לא *בגלל* שאלוהים אמר?
כלומר, אם אלוהים אמר שרצח זה רע בגלל סיבות טובות, למה אנחנו לא יכולים לבסס את המוסר שלנו לגבי רצח על אותן סיבות ולדלג על המתווך האלוהי?
רוב הדתיים יגידו שהם מקבלים את המוסר שלהם מהספר הקדוש שלהם. הבעיה עם זה היא שאלוהים כנראה הכתיב פקודות מוסריות שונות עבור דתות שונות, אז איזה מהם צודק? כל אחד מהם עושה טענות אמת מוסריות מוחלטות אבל שסותרות זו את זו. אי אפשר שכולם יהיו צודקים. ושוב הגענו לבעיה, איזה אלוהים הוא הנכון?
אי אפשר לדעת איזה הנכון בגלל שלאף אחת מהדתות אין סיבה רציונלית לאמונה. ולכן, גם אם כל האנשים יאמינו, אבל כמו היום וכמו תמיד - בדתות שונות, עדיין המוסר לא יהיה אובייקטיבי לגבי כולם (אלא יחסי) כי כל אחד קיבל את המוסר שלו מספר אחר שמוכתבים בו ערכים שונים.
ועדיין לא מצאתי אפילו דת אחת שיש לה אל עם מוסר מציאותי, אי אפשר להיות אל גם מוסרי בצורה לא מוגבלת וגם רחום בצורה לא מוגבלת כי רחמים זה השעיה של צדק.
ושלא לדבר על זה שהאל שלך מעודד עבדות, אז למה את לא בעד עבדות?
אפילו בדתות האברהמיות (היהדות, הנצרות והאיסלאם) יש הרבה חילוקי דעות על טוב ורע. ולהזכיר לך שיש כאלו שעדיין מבצעים אלימות בשם האלוהים שלהם - וזה משום שלדת אין כל דרך לקבוע בין טוב ורע. זו דת שמעניקה לנו דעות מוסריות, אבל למדע יש שיטוץ שיטתיות לקביעת טענות אמת על סמך המציאות.
האמונה במוסר מוחלט מובילה למסקנה שכל מי שמאמין אחרת הוא טועה, ולכן הוא לא מוגן על ידי חובות מוסריות.
היסטורית התפיסה הזו הובילה למסעי צלב, ציד מכשפות, מלחמות דת ורצח עם - כולם בשם האלוהים. מוסלמים בדאעש גם מאמינים במוסר אובייקטיבי ויש להם ערכים מוסריים בין טוב ורע, כל מה שהם עושים זה להתנהג בהתאם לא? ובואי תוכיחי שהספר שלך צודק יותר משלהם.
מאז שפיתחנו יותר השכלה, הוחלפו שלטונות הדת המבוססות על ערכי הדתות בתקנונים דמוקרטים (בעיקר) המבוססים על חוקי יסוד, והתוצאה של זנ היתה ביטול העבדות והעינויים, שלטון החוק הדמוקרטי, הירידה באלימות, הענקת זכויות האזרח, זכויות הנשים, זכויות ילדים, זכויות הומוסקסואלים וזכויות בעלי החיים, וזה רק בגלל שהתחום המוסרי שלנו התרחב. ושוב, כל הרעיונות האלו, באו ממחשבות ותפיסות ראציונליות והגיוניות למי שאנחנו ואיך אנחנו צריכים להתייחס לאחרים.
אם הסיבה שאת לא רוצחת אנשים היא רק בגלל שאלוהים אמר שאסור, אז אני חושב שאת צריכה קודם כל לשאול את עצמך כמה שאלות, לפני שאת שואלת אותנו.
אני הומניסט חילוני, כלומר אני לא מחפש אלים או כל ישות חיצונית אחרת בשביל חוקי מוסר כאלו ואחרים. אלא אני מקשר את הדרך הכי טובה לחיות להיגיון.
לפי דעתי הגישה הזו באופן כללי נותנת מקום גדול לדברים כמו אמפתיה ולחשיבה על התוצאות של המעשים שלי ועל איך הם ישפיעו על הרווחה של הכלל (כמה שפחות סבל וכו... כמה שיותר אושר, בריאות וכו...).
וזה בעצם מה שאני מתאר כ"מוסר"- רווחה.
זה מוביל לכך שאני לוקח בחשבון את הרצונות והזכויות של מי שמעורב בסיטואציה מסוימת, ומחפש את הדרך שתספק הכי הרבה רווחה, או הדרך שתגרום להכי פחות סבל למשל.
אני רואה את ה"טוב" וה"רע" האלו לא כאובייקטיבים (בגישה הפילוסופית), אלא כמו נוף, עם הרים גבוהים יותר וגבוהים פחות, עם עמקים גבוהים ועמקים נמוכים... זאת אומרת שיש המון שיטות נכונות לפתירת בעיות של מוסר, והמון שיטות לא נכונות (ככל שההר [כלומר השיטה] יותר גבוה, ככה הרווחה גבוהה יותר).
בעיקרון הגעתי למחשבה הזו אחרי שקראתי כמה ספרים מאוד מעניינים ואחד מהם היה the moral landscape
שמסביר המון בנוגע למוסר ואיך הוא מתקשר למדע.
אני מאמין שצריך לקחת כמה שיותר דברים בחשבון (כל הראיות הידועות לנו לגבי מה יהיו התוצאות של המעשים שלנו) בכל סיטואציה, ולא להתבסס על משפט כלשהו מספר סתם, למשל כשמישהו אומר לי שאסור לרצוח כי ככה כתוב בתורה זה לפי דעתי מחשבה שגויה מכל כך הרבה בחינות, אפילו שהתוצאה (זה שהבן אדם לא רוצח) היא נכונה לדעתי. רוב האנשים לא רוצחים - מתוך חשיבה הגיונית, ולא על פי ביסוס של סמכות לא מוכרת שאפילו לא חושפת את ההסבר מאחורי המחשבה שלה - אלא רק נותנת את הפתרון המהיר (לא שאני אומר שהאנשים שכתבו את התנך לא חשבו בהיגיון כשהם כתבו על מוסר, למעשה אני חושב שהם כן חשבו בהיגיון רוב הזמן).
דוגמא, נגיד יש 2 ילדים בארוחת ערב משפחתית במסעדה ושניהם לא מתנהגים יפה, הם חוזרים הביתה וההורים אומרים לילד אחד שאם בפעם הבאה הוא יתנהג יפה הוא יקבל ממתק, ואם הוא לא יתנהג יפה הוא יהיה מקורקע. בנוגע לילד השני, הם יושבים איתו ואומרים לו שהיו עוד אנשים סביבו במסעדה שרצו להנות מארוחת ערב רגועה, הם שואלים אותו איך הוא היה מרגיש אם הוא היה אחד מהאנשים האלו ומישהו היה מתנהג באופן שהילד התנהג, אם זה היה מעצבן אותו, אם זה היה מפריע לו לאכול, אם זה היה משהו שהוא היה מעדיף שלא היה קורה...
זאת אומרת נתנו לאחד מהילדים יסוד שמבוסס על אמפתיה, שמבוסס על עובדות, שמבוסס על זכויות ורצונות גם של אנשים אחרים. אז כשהם חזרו למסעדה יום אחרי זה, 2 הילדים התנהגו יפה. השאלה היא - מי מהם יותר מוסרי? זה גם החלק שבו המניע וההבנה נכנסת לתמונה גם...
אני חושב שזה צריך להיות מובן שהילד שעושה את זה למען פרס וכדי להימנע מעונש מסוים - אפילו שהמעשים שלו הם אותו דבר כמו השני, המוסר שלו הוא פחות, והמניע שלו ירוד מהאחר. והסיבה לזה היא שברגע שאתה מסלק את ה"גזר על המקל" (ההורים) מהתמונה, עכשיו למי יש יותר הסתברות להתנהג יפה? הילד השני כמובן (מהסיבה שהוא באמת מבין את הסיטואציה, הוא מבין את המציאות טוב יותר מהילד הראשון).
ונכון, מוסר זה נושא מאוד מורכב ושעיר, המציאות עצומה ומורכבת, דברים משתנים ואנחנו חיים ביקום דינאמי וכמו שאמרתי בגלל זה אנחנו צריכים לקחת בחשבון כל סיטואציה לעצמה כדי ליצור הערכות כלליות של מעשים שנשתמש בהם כאיזשהו סוג של מבחן - זאת אומרת לעצב אותם על פי התוצאות כדי שנעשה מעשים טובים יותר בסיטואציות עתידיות (ולהשתפר בלהשתפר), אבל אנחנו צריכים לעשות את זה עם ההכרה שאנחנו לא יכולים להעריך רק סיטואציה אחת ולהניח שזה יתאים לכל סיטואציה דומה.
הגעתי לדרך החשיבה הזו לגבי מה נכון לעשות בעזרת היגיון, ניסיון, אמפתיה וכבוד לאחרים (או בקיצור - בעזרת המציאות).
מאשר מתוך מסורת, או היצמדות לסמכות לא מוכרת.
לחלק מהאנשים זה יכול להישמע קשה אבל רובנו פועלים ככה מבלי שתמיד נבין את זה, וזה בדיוק למה מקודם אמרתי ש*רוב* האנשים לא ירצחו - מתוך חשיבה הגיונית, בדיוק בגלל שהם נולדו עם אמפתיה, שניתנה לנו אחרי תהליכים אבולוציונים ארוכים. אם נסתכל על קרובי המשפחה הכי קרובים שלנו, הקופים - אנחנו רואים נטיות ומגמות דומות של חיבה, אמפתיה, שיתוף פעולה וכו... שמאוד דומים לנו, כל ההתנהגויות שדרושות כדי לגרום למין להצליח יחד, וזה אחד הגורמים העיקריים שעזרו לנו לשרוד ולשגשג.
האינסטינקטים החברותיים שלנו עזרו לנו ליצור את הבסיס של המוסר והם דבר לגמרי טבעי שטמון באנושות. כמובן שזה לא הכל, דרך ארוכה של אלפי שנים בהם בני האדם חיו בקהילות שונות - הגדיר ופיתח את המוסר שלנו.
בעצם, מוסר זה לא משהו שבא מחוץ לבני האדם שניתן לנו בידי איזה כוח חיצוני כמו אלוהים, אלא זה טמון בנו ואנחנו יוצרים אותו, למען עצמנו - זה קשור באנשים, בכאלו עם רצון מועיל, באחריות החברותית שלנו, בחוסר אנוכיות ובלקחת בחשבון אחרים כולל את עצמנו.
אז כן, אני לא רוצה חברה שייחשב בה מוסרי לאנשים להרוג אותי, ושייחשב בה מוסרי לי להרוג אחרים, הרעיונות הפשוטים האלו שמכוונים למי שאנחנו בעולם שאנחנו חיים בו הם היסודות שאנחנו צריכים לבנות עליהם דברים, הבעיה היא שלחשוב על בעיות מוסריות ולהעריך את הדילמות המוסריות שנבוא במגע איתם - זה לא קל, זו עבודה קשה, ואנחנו עצלנים.
רובנו היינו מעדיפים שיהיה לנו את זה מוגש בצורה אובייקטיבית, שיאכילו אותנו בכפית כסף עם תשובה מהירה ואולטימטיבית, אבל זו לא תשובה מספקת, וזו לא תשובה שמגבירה את ההבנה שלנו לגבי המציאות או שמגבירה את ההבנה שלנו על מוסר אם אנחנו פשוט פותרים דילמות בעזרת "אה בגלל שאמרתי, אה בגלל שאלוהים אמר, אה בגלל שככה כתוב בספר" , במקום "אלו העובדות לגבי המציאות, ואלו העובדות לגבי מי שאנחנו.." בעזרת זה יהיה לנו שיטה מורחבת להערכת בעיות מוסריות.
רעיונות כמו חופשיות, צדק, אושר, שוויון, הוגנות וכל הערכים שאנחנו חיים על פיהם - כל אלה הם המצאות של בני האדם, ואנחנו יכולים להתגאות בזה בזמן שאנחנו מנסים כמה שיותר לשאוף אליהם ^-^
שואל השאלה:
איך הגעת להנחת יסוד הזאת? ומה היא?
איך הגעת להנחת יסוד הזאת? ומה היא?
אנונימית
שואל השאלה:
מתוך אינטלקט? איך אתה יודע בכלל מה טוב ומה לא?
מתוך אינטלקט? איך אתה יודע בכלל מה טוב ומה לא?
אנונימית
שואל השאלה:
טוב
טוב
אנונימית