למה דווקא אני? נמאס לי להיות שקופה תקראו למטה

קודם כל יום הולדת שמח
ולי אכפת ממך, אני לא מכירה אותך אבל אני יודעת שאני ארגיש רע עם תמותי
ואל תיפלי לסמים, בבקשה, מניסיון, אני מנסה להפסיק לחתוך שזה ממכר באותה צורה כמו סמים וזה ממש קשה לי

שואל השאלה:
היום הולדת שלי כבר היה בדצמבר פשוט נתתי את זה כדוגמא
וכל כל עוד זה מפסיק את הכאב אז מה רע?
ואני ממש מקווה שתצליחי להפסיק לחתוך אני מאמינה בך שתצליחי ושזה רק יהיה זיכרון רחוק ותודה

אני מקווה שאת עוד מחוברת כי יש לי משהו להגיד לך .
אל תזלזלי בעצמך . תעריכי את עצמך .
אי אפשר למות בלי שתפגעי באמא שלך , לא משנה מה תמיד יהיה לפחות אדם אחד שייפגע מזה ובמיוחד שזה אחד אלו שגידלו אותך וזה יישבור להם את הלב .
אבל אני לא מדברת עכשיו על למה שלא תעשי את אותם דברים שאת רוצה לעשות בגלל שאמא שלך או אחרים יפגעו , זה יותר חשוב שלא תעשי בגלל שזה מה שאת רוצה .
תחשבי על העולם בתור משחק , אל תפסידי הפסד טכני . תגברי על העולם הזה עד כמה שהוא רע ותנצחי אותו במשחק שלו.
לקחת סמים זה יידפוק אותך וברגע שמתחילים זה נקודת אל-חזור ובאמת קשה מאוד להשתקם מזה ( לא עשיתי , אבל זה די ברור כי זה מעשה קיצוני)
אני מאוד ממליצה לך לשתף את אמא שלך או לפחות אדם שאת סומכת עליו ולספר לו או לה על העניין הזה ובמקביל גם לקחת עזרה מקצועית לדעתי יכולה מאוד לעזור לך ולקדם אותו .
אל תחשבי שליפות הכל מושלם . לאף אחד החיים לא מושלמים בין אם היא יפה או פחות יפה בעיניה,לכל אחד יש בעיות.
אם תרצי את מוזמנת לפרוק אצלי בפרטי כמה שתרצי ולדבר איתי על מה שתרצי כמה שתרצי וברגע שאתחבר( שאני רוב הזמן כן) אני אענה לך ישר מבלי היסוס בכלל.
לעשות סמים או מעשים קיצונים אחרים שציינת זה בסך הכל אושר זמני שאחרכך עובר לסיוט מתמשך שכנראה יותר גרוע ממה שיש לך עכשיו . זה לא שווה את זה .
רק תזכרי , את לא לבד .
אני מקווה מאוד שאני תראי את ההודעה הזאת לפני שאם החלטת במקרה לעשות מה שקיצוני ואני מאוד מקווה שלא.
יום הולדת שמח :)
עריכה- ראיתי שאמרת שהייתה לך כבר יהומהולדת אז שיהיה לך יוהמולדת שמח בכל יום הולדת שלך :)

שואל השאלה:
אני אוהבת אותך
הקטע שאני כל הזמן מפסידה במשחק הזה שזה כבר מרגיש שזה לא ישתפר בכלל.. אף פעם

מאוד סליחה שלא עניתי , הכנתי אוכל.
זה יישתפר בסופו של דבר, בהדרגה . זה לא יישתפר ישר אבל כן יישתפר בהדרגה .
אבל באמת שהצעד הראשון לדעתי זה לפנות אדם שאת סומכת עליו או לאמא שלך וגם לפנות גם בעזרתה אם אפשרי לגורם מקצועי שיעזור .
יישמע קלישאי מוות אבל תאמיני בעצמך , את שווה יותר ממה שאת חושבת.

לשמור בבטן לא יעזור ועוד אפילו יחמיר את המצב , עד כמה שהמצב נראה נואש וקשה ושהוא לעולם לא יישתנה יש עוד תקווה, עד כמה שקשה תמיד צריך להיזכר בקמצוץ תקווה הזה שיש שכן משהו יישתנה , אבל זה תלוי בדרך שבה את פועלת ומה את מחליטה לעשות , ואני מקווה מאוד שתחליטי לפעול בדרך הנכונה שלא כוללת פגיעה עצמית מכל סוג שהוא או מעשה קיצוני אחר .

ובאמת אם את רוצה לדבר איתי על כל דבר את מוזמנת .
לי אכפת ממך ואני רוצה לעזור לך כמה שאני יכולה שתהיי מאושרת בסופו של דבר.

הקטע הוא, שלעשות סמים ולחתוך לא מפסיק את העצב, זה רק מחמיר את זה אחר כך, לפני שהתחלתי לחתוך אז כשהייתי עצובה אז הייתי עצובה וזהו, היום כשאני עצובה אז אני גם רוצה לחתוך וזה גם מקשה כי אני לא באמת רוצה לחתוך, אני פשוט נכנעת לעצמי

לא אל תעשי את זה!
את לא מבינה כמה ההורים שלך והמשפחה אוהבים אותך ופשוט לא מראים את זה.
חבל שאם לא תיהי כאן תפספסו כל כך הרבה, ההורים שלך יצטערו ואת לא תוכלי לראות את זה, את ההוכחה הברורה לזה שכולם אוהבים אותך ומצטערים כל יום על זה שלא היו שם בישבילך כדי לתמוך בך כשהיית צריכה.
תחשבי על זה, זה מה שאת רוצה שיקרה? להרוס את החיים של כל מי שמכיר אותך?

שואל השאלה:
אני מאוד מקווה שאתן צודקות
מרגיש שלאף אחת מהחברות שלי ומהמשפחה שלי לא אכפת..
החברות שלי אם אני אמות לא יעניין אותם אפילו אין לי עם מי לצאת אחרי בית ספר אפילו
כבר הפסקתי להשקיע בלימודים פשוט אין לי כח לכלום אני לא מצליחה להחזיק עוד מעמד ותמיד היה לי קמצוץ של תקווה אבל זה כאילו אלוהים נותן לי סטירה אחת אחרי השנייה כל פעם שזה ניראה כאילו אולי באמת הכל יסתדר בא משו שהורס הכל וכאילו הוא בתגובה "חח מת באמת חשבת שהכל יהיה טוב?"
תודה לכולם ככ 3> באמת שעודדתם אותי ברמות

לא צריכים להיות אופטימים יותר מידי שהאושר פשוט ייפול מהשמיים , צריך להיות מציאותים. אי אפשר לקבל טוב מבלי לפעול עבור זה , עד כמה שזה קשה זה מה שצריך לעשות וזה יהיה בסופו של דבר שווה את זה
אין לך עם מי לצאת אחרי בצפר? תצאי לבד או עם רוב משפחה או מנסי לאחת החבורת .
מה חברות שלך כאילו שמות פס עליך? איך הן מנהגות אליך אם אפשר לדעת?
אגב , ממליצה לך גם להתחיל להשקיע בלימודים , זה אחלה של שיטה להעביר את הזמן ולא לחשוב על דברים רעים למיניהם שקורים ו/או קרו לך בחיים
עד כמה שזה נראה שלרגע יש קמצוץ תקווה ואז בסוף זה מרגיש כאילו נתנו לך סטירה , הקמצוץ תקווה הזה יישוב שוב ושוב עד שהוא יתממש באופן מלא כל עוד לפחות תעשי משהו עבור זה .
אם לא אכפת לך שאני שואלת האם יש לך קשר טוב עם מהשפחה שלך? וחשבת אולי לפנות אל קרוב משפחה שיש לך קשר טוב איתו ולספר לו מה עובר עליך?
אם תרצי את מוזמנת לדבר איתי כמה שתרצי

תראי אני מדברת איתך דוגרי לחיים.
אני למדתי שלאנשים יהיה אכפת מאנשים בולטים, מאנשים שבטוחים בעצם, עם דעה...
כן יעניין את החברות שלך אם תמותי.
לפני שאת חושבת על לצאת עם חברים אחרי הבית ספר, תשבי איתם בהפסקות, תדברי, תצחקי תהני.
כשהן יראו שאת נהנת איתן גם הן יהנו איתך ויזמינו אותך למפגשים איתן.
אין דבר כזה הכל יסתדר, תמיד יש משהו שמפריע בחיים, משהו קשה, אבל את צריכה להסתכל על חצי הכוס המלאה, על הדברים הטובים.

שואל השאלה:
תאמיני לי שאני לא מצפה שהאושר פשוט ייפול מהשמיים ואני באמת ככ מנסה כדי שיהיה לי טוב אני ככ מנסה ושום דבר שאני עושה לא משנה כלום
חברות שלי כאילו אם הם יוצאות אחרי צהריים הם אף פעם לא יזמינו אותי לאף מקום וזה עוד סבבה אבל אם ממש באלי ללכת לאנשהו ואני רוצה שהם יבואו איתי אני ממש צריכה להתחנן וגם אז אף אחת לא באה כי הם לא יכולות אף פעם או שהם אומרות שכן ומבריזוך תמיד כל הזמן אבל הם כמעט כל יום נפגשות לבד, וכאילו שאני בהפסקה איתן אז הכל סבבה אבל יש גם מישהי מסוימת שכל הזמן גורמת לכולם לזלזל בי ומתייחסת אליי כמו אל חרא שכשאנחנו יושבות והיא שם אני מרגישה רע
הקשר עם המשפחה שלי בסדר.
אני בחיים לא סיפרתי להם דברים אישיים ואני גם לא אספר קשה לי להסביר למה וגם במילא זה ניראה שלמשפחה שלי לא אכפת ממני

שואל השאלה:
תאמיני לי שהם בקושי ישימו לב אם יקרה לי משו אני יכולה לא לבוא שנה לבית ספר לעבור בית ספר והם לא ישימו לב לזה ואני יושבת איתם בהפסקות ומדברת וצוחקת ואני מראה שאני נהנית אבל הם מתייחסות אליי קצת כמו אל חרא ולמה שהם יזמינו אותי למפגשים שלהם הרי אני לא טובה מספיק לא ככה?
לא מוצאת כבר את הדברים הטובים אני מרגישה שאני טובעת וצועקת לעזרה וכולם שמים על זה ז*ן, שהכל מתפרק סביבי

אבל אין דבר כזה אושר.
יש דבר כזה חיים ובחיים תמיד יש דברים קשים שעוברים ועם הזמן תביני את זה שבחיים לא תיהיה "תקופה טובה" (תקופה שבא לא יקראו דברים רעים)
כי תמיד נתלונן על דברים מסוימים/יפגעו בנו/נפגע/נרגיש לא טוב עם עצמנו/הפרעות נפשיות/הפרעות אכילה/ריבים עם המשפחה/בריאות/מחלות.
כל המכשולים האלה נועדו לבאס אותנו, אבל צריך לעבור אותם ולהמשיך בחיים אפילו שקשה.
תדברי עם הילדה הזאת בצד ותשאלי אותה למה היא גורמת לזה.
החברות שלך לא נראות לי כל כך חברות, ממליצה לך לפנות למחנכת/יועצת והורים הם יעזרו לך

תקשיבי , גם לי היא חברות כמו שאת מתארת ובאמת אני נגררתי איתם שנים על גבי שנים ולא הבנתי את זה עד לאחרונה. למה אני איתן אם הן משתמשות בי רק כלי לדיבורים מתי שאין באמת יציאות וכיף אחרי בית ספר.
יודעת מה עשיתי? ניתקתי איתם קשר פשוט וזהו, ואני מרגישה הרבה יותק טוב אחרי שעשיתי את זה .
אני ממליצה גם לך לעשות אתזה כי ממה שאני מבינה,הם לא באמת מה שחברות אמורות להיות.
תמצאי לעצמך חברות שכן ירצו להיות איתך . זה בהתחלה יהיה קשה ותרגישי נואשת אבל אחרי שתמצאי זה יהיה כלכך שווה את זה.
אותן "חברות" לא מגדירות מה את , רק את מגדירה את עצמך ולא אף אחד אחר.

אל תחשבי שלמשפחה לא אכפת ממך, אם תנסי לשתף מישהו שאת סומכת עליו מה ייקרה ? העולם יהיה תוהו ובוהו?לא , יכול לניות שהם יבינו ויכול להמות שפחות. אבל לפחות תחשבי , היית חזקה בשביל לשתף ותהיי חזקה גם בשביל להמשיך להילחם על עצמך. אל תזלזלי בעצמך, את טובה יותר ממה שאת חושבת.

היי יקרה,
נשמע שאת מרגישה מיואשת ובודדה.
נדמה שאת מותשת מלהרגיש בלתי נראית, לא מובנת, זרה.
מתארת לי עד כמה קשה להתאמץ כל כך כדי להתקבל כפי שאת, ולהתאכזב שוב ושוב. כאילו שאת כלואה במבוך ומשקיעה את כל כוחך כדי להימלט ממנו, כדי לשאוף רק לרגע אוויר צלול... אך נותרת חסרת מוצא.

את מבטאת תחושת אפסיות וחוסר ערך. נדמה שאת חווה ביקורת עצמית וזלזול, אולי מאשימה את עצמך...
נשמע שאת מרגישה אבודה כל כך עד שנדמה כאילו אין ברירה אלא לחדול, להיעלם. ולצד זה, יש בך קול אחר, שמבטא רצון למצוא שקט וחמלה כלפיי עצמך. אותו קול הביא אותך לכתוב כאן באומץ ולהיתמך.

יקרה, אני דואגת לך. נשמע שלא נכון לסחוב את המשא הזה לבדך. אני רוצה להזמין אותך למקום בטוח, מקבל ומכיל בו תוכלי לשתף יותר ובו נוכל לחשוב יחד, לנסות ולהקל...
אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, בו אחד מאתנו המתנדבים יוכל לתמוך, להקשיב לך, להיות איתך. אם תרצי, אנחנו מחכים לך באתר שלנו, כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות: https://sahar.org.il.
שלך,
מתנדבת סה"ר

שואל השאלה:
אבל זה קשה לנתק קשר אחרת לא יהיה לי בכלל עם מי להיות ואני גם לא אחת שמתחברת בשנייה, מפחידה אותי המחשבה שאני אצטרך שוב להיות לבד..
ולמשפחה שלי אני פשוט לא יכולה לספר באמת אני אפילו לא יכולה להסביר למה אבל אין מצב שאני אספר להם, זה לא אופציה,
ואל תחשבו שהיה לי קל לשתף פה, זה מצריך הודאה של מה שאני מרגישה וקשה לי להודות בזה אפילו בפני עצמי אז קל וחומר שזה יהיה עוד יותר קשה בפני אחרים.
התגובה מעליי מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה

אני ממליצה לך אגב שמחר( כי אני מניחה שהיום כבר אין את הצאט) תפני אליהם

שואל השאלה:
לא חושבת שאני מסוגלת לעשות את זה..
בכל מקרה באמת שאני ככ מעריכה את מי שענה לי באמת שעודדתם אותי וגרמתם לי להרגיש שאולי בכל זאת יש קצת תקווה אז באמת תודה

היי , אפשר עדכון טיפה?
איך את מרגישה כרגע ?

שואל השאלה:
רע..
תודה על ההתעניינות
באמת תודה

מצטערת שלא עניתי ..
עכשיו אני כולי שומעת עם אוזן קשבת.
תרצי יותר לדבר על זה ובדיוק על מה את מרגישה ?

שואל השאלה:
אני כרגע יותר טוב תודה רבה לך באמת

שמחה לשמוע, כל הכבוד:)

אני ממש שמחה שאת יותר בסדר ^-^ אם תרצי לדבר אני תמיד כאן

שואל השאלה:
תודה!