אז יש ילד שכאילו הוא איתי בהקבצה במתמטיקה ויש לו כאלה בעיות (הוא ביישן ויש לו סוג של אוטיזם לא יודעת להסביר) המשך בפירוט

בקיצור אז יש לו גם קטע כזה שהוא מגמגם ולא מצליח לדבר.
היום אני עמדתי ליד החדר של היועצת כי היא קראה לי והייתי עם עוד 2 חברות שלי. ואז הוא בא להתחיל לשאול אותי משהו ולא הבנתי מה שהוא אמר כי הוא גמגם ולא הוציא מילים (הדבר היחידי שהצלחתי להבין זה שהוא אמר שם של מורה אחת) וכזה דחיתי אותו בצורה מגעילה שראו בעיניים שלו שזה הוריד לו את הביטחון.. בכללי הוא מפחד לדבר עם אנשים.. דחיתי אותו כי פשוט לא הבנתי מה הוא רוצה ובמקום להכיל אותו פשוט הפכתי את ההרגשה שלו ליותר גרועה.
אני ממש לא רוצה להיות מהפקאצות החשות והמגעילות שמורידות לילדים כאלה את הביטחון... ובמבט לאחור אני מרגישה ממש חרא עם מה שעשיתי .
מה דעתכם ... ?