במסע לפולין זה תמיד דיכאון? או שבמלון וזה יש צחוקים?

לא תמיד דיכאון
זה לא עצוב עד כדי כך כמו שזה נשמע.
כן יש צחוקים בכל זאת את עם חברים והכל..
נגיד במטוס ובאוטובוס ובמלון ואפילו בדרכים היה ממש צחוקים.
אבל במקומות עצמם, מכבדים.

ברור שיש צחוקים
באוטובוס ובמלון כל הזמן
רק במקומות עצמם מכבדים

במלון פחות יש דיכאון וכו', לא נחשפים שם לכל הזוועות, אבל כשמסתובבים במחנות הריכוז וההשמדה יש דיכאון

באתרים את בוכה ועצובה
וברגע שאת מגיעה לאוטובוס ולמלון יש אווירה מדהימה

יהיו צחוקים במטוס באוטובוס במלון בזמן חופשי שאפשר לטייל
רק במקומות מן הסתם כמו מחנות השמדה וכו' צריך לכבד

בדכ באוטובוסים וזה בהתחלה לוקח קצת זמן אם חוזרים ממקום קשה אבל כן, אי אפשר מסע שלם להיות בדיכאון ולבכות, כן חייב קצת לשנות אווירה ולהתעודד. המטרה של המסע היא לא לבכות ולהכנס לדיכאון מטורף כולו.
אישית לנו באוטובוסים בדכ שמו סרטים אם זה היה נסיעות ארוכות ובדכ סרטים שקשורים למקום שאמורים לבקר בו, כמו נגיד הפסנתרן(לפני גטו ורשה), הבריחה מסוביבור(לפני טרבלינקה, מחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה היו בערך על אותו קונספט..) וכדו'
ובלילה לפעמים היו לנו שיחות שהביאו כמו נגיד חסידי אומות עולם/ של ניצולי השואה שבאו איתנו או סתם שיחות פריקה ושיתוף עם המורות
אבל בסהכ כן הייתה אווירה מדהימה. מסע שישאר איתי לנצח, מוזמנת להתייעץ בפרטי