אתם חושבים שזוגיות בריאה זה כשאין קנאה בכלל בין בני הזוג וסומכים אחד על השני או כשמקנאים? (אומרים שזה מעיד על אכפתיות)

אני אישית חושבת שצריכה להיות קנאה בסיסית כלשהי, זה באמת די מראה על אכפתיות לדעתי.

לא חושבת שאפשר באמת בלי קנאה, יש כאלה שזה מופחת אבל בכל זאת לא שמעתי על מישהו שלא מקנא ב100%, קנאה זה דבר טבעי ולגיטימי.. אבל אם זה ברמה מוגזמת זו זוגיות לא בריאה.

לדעתי, צריך שתיהיה קנאה. אבל בקטע טוב, זאת אומרת שאם אני יוצאת אם חבר טוב למסעדה, אני מצפה מבן הזוג שלי שיראה קנאה.. (זה די חמוד, לא?) אבל מצד שני, גם שיפרגן ויסמוך עליי מספיק יודע שלא יקרה כלום

^^^לכל אחד יש חיים משל עצמו גם, עדיף ורצוי שיהיו עוד חברים לכל אחד מבני הזוג..

שואל השאלה:
אבל זה כאילו שכל החיים שלך שייכים לבן אדם אחד, זה קצת לא טוב לזוגיות שאי אפשר לסמוך על מישהו אם נכנס לו עוד מישהו לחיים?

זה לא טוב בכלל.
אמון זה חובה בין בני זוג (לדעתי.) ובכללי הבסיס לכל קשר. צריך לדעת לסמוך על בן הזוג שלך

זה לא בהכרח חוסר אמון, זה פשוט שאת אוהבת בן אדם תמיד יהיה פחד שזה יגמר כי הוא חשוב לך ואת רוצה אותו בחיים שלך, אז אם תראי אותו עם מישהי את תרגישי "רע" (קנאה) לפחות לרוב, וזה רק בגלל הפחד לאבד אותו או שאת "רכושנית", בגלל זה אמרתי כל עוד זה לא ברמה מוגזמת זה לגיטימי.

^אני מנסה להבין
אתה חושב שלכל אחד מבני הזוג אסור שיהיו חברים?

שואל השאלה:
זה לא ריאלי בכלל, לאף אחד אין איש אחד בחיים שלו

בדיוק^

שואל השאלה:
מה אפילו

אה אוקיי, יותר הגיוני, למרות שאני עדיין חושבת שזוגיות בריאה ואמיתית יכולה להתקיים גם כשיש ידידים/ידידות.. אבל אולי רק כאלו שמכירים עוד מלפני הקשר וברור שזה לא משהו חדש ובעל כוונות

להפך בין בני זוג לא צריך להיות קינאה צריך להיות רק אהבה ואכפתיות ודאגה ושמירה ויש גם קינאה טובה שזה בסדר נגיד כמו ללמוד מהבנזוג מהחוכמה או מהתנועות שלו או ממנו ומהניסיון חיים שלו