כתבתי את זה בתקופה שסבלתי מבולימיה,איך זה?

עוד לילה קשה,אוכלת,מקיאה,
שומעת את אמא בסלון בוכה
ועוד אחות שצועקת שאני אצא
מתי את כל העולם אני ארצה?


ועוד קול בראש שאומר לי "את שמנה"
מוריד אותי נמוך,כמו ילדה קטנה
מהדהד הקול בראש של הילדה הפופולרית
צוחקת עליי,קוראת לי "היי יא סלמית!"


וכמו אבנים בתוך הבטן ,הכל חוזר
נכנס יין יוצא סוד
נכנס אוכל,עוד ועוד
ואז הכל בחזרה ,כמו מעגל שלא נגמר
לאכול ולהקיא עד אור הבוקר של מחר


זאת פואמה כזאת אז אני יודעת שאין כל כך חרוזים