אני חושבת שכולם שונאים אותי . יכול להיות שאלוהים יצר אותי ילדה שנואה אוטומטי שרואים אותי? לא עשיתי לאף אחד כלום רע.

למה את חושבת ששונאים אותך?

שואל השאלה:
לא מדברים איתי בכלל בכלל בכיתה , לא ניגשים אלי בכלל , לכולם ניגשים שם ולי בכלל לא , מתנהגים אלי כאילו אני לא נמצאת שם. .
עושים לי פרצופים בכיתה וכשאני מכירה אנשים חדשים בחוץ

אולי כי מוזר להם לדבר איתך כי את לא מדברת איתם ונותנת להם תחושה שרע לך בחברתם. תמשיכי לנסות לדבר ולהיות נחמדה בלי להציק ובלי ללחוץ.

גם אני הייתי ככה
אנשים שנאו אותו אוטומטית בלי סיבה
פשוט תתרחקי ממי ששונא אותך אין עוד מה לעשות
ואם העניין זה הכיתה שלך אז, הם לא שונאים אותך כנראה פשוט לא מכירים אותך מספיק טוב

שואל השאלה:
למה אז אני מרגישה שהם נגדי . זה ממש כמו שכולם מרגישים שמישהו שונא אותם ויש להם חושים ואז זה נכון שהוא שונא אותם.

למה שנאו אותך בלי סיבה?

ולמה שונאים אותי אם אני נראית יפה?

אולי ענית על השאלה שלך
אם את נראת טוב אולי מקנאים בך
את יכולה לעבור כיתה, אני עברתי כיתה וגם הרבה ילדים שאני מכיר עוברים ויותר טוב להם

זה שאת יפה לא אומר שיאהבו אותך
נחשי מה, יש דבר כזה שקוראים לו אופי. אולי בגלל זה לא מדברים איתך?

שואל השאלה:
גם הבנים יכולים לשנוא אותי אם אני נראית טוב?
הם בנים , לא בנות.
גם הבנים עושים לי פרצופים שהם נגדי

ואני נגיד באה למקום כלשהו אני רק שקטה וזהו ולא עשיתי כלום והם הרי לא מכירים את האופי שלי כי רק עכשיו הם ראו שאני קיימת אז איך הם יכולים פתאום לשנוא אותי אם לא עשיתי כלום?

אני בן ולא הייתי מתחבר אלייך אוטומטית רק כי את יפה
גם לבנים יש אישיות את יודעת, אנחנו לא רק מאוננים על בנותכל היום

אולי יש לך וויב שלילי, תנסי לחייך יותר

כמו שאת לא מתחילה איתם שיחות גם הם לא...

שואל השאלה:
בגלל זה שונאים אותי ?
כי יש לי וויב שלילי?
זה לא סיבה לשנוא לדעתי
גם אני לא ראיתי שאני בכלל לא מחייכת ומביאה וויב שלילי. אני לא מחייכת ולא עצובה , זה אומר וויב לא טוב? לפי דעתי לא. זה באמצע.

כרגע את נראית לי עצבנית ועם וייב שלילי
אולי את כזאת בדרך כלל ובגלל זה לא מתחברים אלייך?

שואל השאלה:
אני לא נראית עצבנית בפרצוף זה הקטע. ואני לא התעצבנתי עליהם בכלל. אני ילדה שקטה שלא ממש מדברת.
ושונאים אותי וזה הקטע שאני לא עושה כלום.

תראי
בלי להעליב, את נראית לי אנטי באישיות ועם פרצוף פוקר.
את מראה לאחרים שלא אכפת לך, את לא בוכה ואת לא צוחקת, את כל היום עם אותו מבט. קשה להתחבר למישהו כזה. הוא נראה כמו רובוט שאין לו מה להציע (בתור אחד שהיה כזה).
בגלל שאף אחד לא מתקרב אלייך, את מרגישה רע עם עצמך. יש לך מחשבות של "למה לא אוהבים אותי" "הם בטח מסתכלים עלי" "כל צחוק שלהם חייב להיות בגללי". זה הכל בראש שלך. כשאת נמצאת עם חברים שלך שמחוץ לכיתה או לבית ספר אני חושב שאת לא מרגישה ככה, כי את שותפה במשהו אז את מתנתקת מהמחשבות שבראש. כשאת איתם, אני בטוח שלפעמים עובר מישהו לידכם ועוברות לו אותן מחשבות בראש "הם בטוח מדברים עליי עכשיו". זה הכל בראש.

אני הייתי מציע לך להיות פחות שלילית ולהפתח יותר לאחרים עד כמה שזה קשה. זה אולי ירגיש לך לא רגיל ושכולם עדיין שונאים אותך אבל אני מאמין שזה לא ככה. וזה לא תהליך של יום או יומיים, זה תהליך ארוך מאוד.
אם לא עובד לך, תבקשי לעבור כיתה, תבקשי לעבור בית ספר, תמצאי חברים מחוץ למסגרת.
האפשרות השלישית היא פחות רצויה שהיא fake it till you make it

הכי חשוב להבין שהכל באופי ולא ביופי. לא סתם אנשים נמשכים לבטחון עצמי

תפני בפרטי דרך אגב אם תצטרכי עזרה או שאת רוצה שאסביר את עצמי יותר טוב... אני חושב שלא הצגתי את זה מי יודע מה