אנשים שניצחו דיכאון

אני עוד במלחמה

דרך טיפולים, תרופות, חברים תומכים.. זה קשה, ועדיין יש דרך לעבור, אך אני מתגברת על זה לאט לאט.

עם הזמן זה טיפה עבר לי

הייתי בדיכאון די כבד בגיל 11, הבעיה העיקרית וחלק מהדיכאון נבע מזה שאנשים לא הבינו אותי, חשבו שאני בת 11 ומה אני כבר יודעת, לא הבנתי את העולם, אני בסך הכל עוד ילדה רגילה ואפילו פחות(זה מה שחשבו עליי).
זה מאז ומתמיד דיכא אותי אבל הייתי די חסרת מודעות, ויום אחד חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאולי הם צודקים ושיקרתי לעצמי, שהם צודקים, שאני סתם ילדה, והתחלתי להיות נורא חסרת ביטחון ושנאתי את עצמי, גם את המראה החיצוני שלי וגם את האופי שלי, חשבתי שאני דפוקה, בנאדם נוראי, זבל, שווה פחות מקליפת שום. זה הכניס אותי לדיכאון די קשה שכמובן אף אחד לא ממש ידע עליו, ואז סטיפס הגיע.
נרשמתי לסטיפס, דיברתי פה עם אנשים באמת מדהימים, העלו לי את הביטחון, פתאום הרגשתי חזקה, התחלתי לאהוב את עצמי.
והיום אני יודעת שאני לא מושלמת אבל אני שלמה עם עצמי, וזה מה שחשוב(:

עריכה: תודה על כל הפלוסים, אני מעריכה את זה, אבל אני חושבת שהפלוסים יותר מגיעים לאנשים שעוד לא יצאו מהדיכאון, תסתכלו סביב כי יכולים להיות סביבכם המון אנשים כמו שאני הייתי, בדיכאון סמוי, פשוט תעזרו להם. מילה שלי שהם ישמחו.

התחלתי לשים זין על העולם ולהסתכל בצורה חיובית על דברים גם יצרתי קשרים עם אנשים חדשים כדי שיעודדו אותי

מצאתי חברה...

חשיבה כללית.
אני לא שומע שירים עצובים, לא יושב בבית, אני אישית שאני רק טיפה מאבד את המצב רוח שם איזה דרופ של big room (סגנון מוזיקה).
משתדל לצחוק/להצחיק, להנות.

אומנם עדיין לא הובסתי אותו סופית אבל זה היה המון המון משמעת עצמית, המון התמדה והוכחות שאני באמת מסוגל להכל ושהדכאון רק מונע ממני להגיע ליעדים שלי

.

אני עדיין לא התגברתי על הדיכאון שלי לגמרי אבל עברתי הרבה ביחס למישהו בגיל שלי. אני ניסיתי להתאבד פעמיים בחיים שלי בגלל הדיכאון ואני פשוט הרגשתי כזה רע למשך כמה שנים, הייתי מרגיש שאין משהו טוב יותר לעשות שאני סתם עוד מישהו שיישכח מהעולם הזה. הרגשתי לבד ופחדתי לדבר על זה, לא רציתי לשתף אף אחד במה שאני מרגיש ומה שקורה לי. יום אחד החלטתי שאני לא יכול לסבול את הכאב הזה והחלטתי לחתוך. זו הייתה תקופה כזו שחורה בחיים שלי, הייתי לובש חולצות ארוכות והייתי ישן בימים וער בלילות בוכה מבפנים ריק מפורק אך מבחוץ לעולם לא הראיתי זאת- אף פעם. ההורים שלי לא ידעו, החברים שלי לא ידעו, החברה שלי בתקופה הזו לא ידעה ואף אחד שהכרתי לא ידע מה קרה לי ומה אני הרגשתי.
חבר אחד גילה מה קרה וניגש אלי לשיחה וכשהוא אמר לי מה שהוא ידע אני פשוט נדהמתי ולא ידעתי מה להגיד, אני כלכך התביישתי מולו וכשהוא ביקש ממני להראות לו את הידיים שלי הוא נדהם לדעת ש מה שהוא חשב באמת נכון, שאני חותך. אני עברתי תהליך מאוד ארוך וקשה בחיים שלי ואני לא ידעתי בעצמי שאני בדרך כלשהי יצליח לצאת מהדיכאון המדכדך הזה אי פעם. להיות מדוכא זה ההרגשה הכי גרועה שהייתה לי בחיים שלי ואני מבין כל אחד שעובר את התהליך הנוקשה הזה של המלחמה נגד עצמו, אני מציע לפתוח התחלה חדשה להכיר אנשים חדשים לצחוק ליהנות ולא לשכוח לעולם לחייך.
מי שצריך עזרה בכל דבר שקשור למחשבות אובדניות, דיכאון או משהו כזה שיפנה אלי בכיף ואני יעזור בכל מה שאוכל.

עדיין שם :( מתי לא הייתי שם :(

אנשים אמרו לי
תתחיל לעשות מה שאתה אוהב
והתחלתי לעשות את מה שאני אוהב, ספורט,
הצטרפתי לקבוצת כדורגל לנבחרות ריצה ועשיתי מה שאני אוהב וזה "ניצח" את הדיכאון

אני לא עברתי את זה לגמרי אבל זה כן השתפר
התחלתי לעסוק במוזיקה (בהשראת טיילר ג'וזף) כותבת שירים וכאלה וזה עוזר ממש

אני שמח מאוד ששאלת את השאלה הזו כאן ואני חושב שזו יוזמה מבורכת ! כל הכבוד לך.

הנה תשובה שכתבתי כאן למישהי שטענה שקשה לה לצאת מתקופה קשה ובתגובה צרפתי מספר טיפים שעזרו לי להתגבר על תקופה מאוד ארוכה ולא נעימה.

כל מה שצריך לזכור זה את הטיפים הבאים ולנסות לאמץ כמה שאפשר מתוכם :

1 : הרבה עברו את זה לפנינו ויעברו גם אחרינו, אז איזו סיבה קיימת שאנחנו לא נעבור את זה גם ?

2 : להפסיק לרחם על עצמינו.
הרבה פעמים תחושות לא טובות מגיעות מרחמים עצמיים ודרמות שאנחנו עושים בכוונה כדי להרגיש חסרי אונים ומצפים שירחמו עלינו ויחבקו אותנו.

3 : להפסיק להקצין דברים ולחשוב יותר מדי.
דמייני את זה כבוץ תובעני, ככל שנחפור יותר בבוץ ככה אנחנו עלולים לשקוע יותר.
אם נצוף עליו לא נשקע. לכן אם לא נחשוב יותר מידי לא נשקע במחשבות של עצמנו ונכנס לדיכי.

4 : לזכור שעל שני דברים אסור לדאוג.

1 ) דבר שאפשר לשנות.
2 ) דבר שאי אפשר לשנות.

דבר שאפשר לשנות, תשני ! מה יעזור לך לדאוג עכשיו ?

ודבר שאי אפשר לשנות ? מה תועיל הדאגה ?!?!

5 : לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.

אני רוצה לספר לך סיפור.
אדם אחד שלא עלינו ולא על אף אחד מישראל סבל הרבה בחיו מכל מיני דברים.
סיפר לי שהוא רוצה לגמור את החיים שלו בטענה שנמאס לו ושהוא לא יכול יותר.
האמת ? עם כל מה שהוא סיפר לי שעבר עליו אמרתי לעצמי בראש " מסכן אולי באמת עדיף שיעשה את זה " אבל ברור שלא הייתי נותן לזה לקרות כי חבל.
אז שאלתי אותו ככה : "תשמע, אני מסכים איתך על כל מה שאמרת. זה באמת לא נעים. אבל תאר לך שבנוסף לכל הצרות שלך גם היית עיוור מלידה. לא רואה כלום ומעבר לזה אתה סובל מזה שלא הולך לך בשום דבר ויש לך עוד את הצרות שלך.
היית קופץ או לא קופץ ?" והוא ענה "קופץ".
ושאלתי אחר כך : "ואם רגע אחד לפני שאתה קופץ, העיניים שלך פתאום היו נפתחות והיית חוזר לראות, קופץ או לא קופץ ? "
והוא ענה " חכה אחי תן לראות עולם הרגע חזרתי לראות תראה איזה יופי זו בטח מכונית וזה בטח עץ וכו' ... "
אבל רגע מה עם הצרות שלך ? למי אכפת מהצרות עכשיו תראה איזה יופי !

בדיוק ככה אנחנו.
כמו נקודה שחורה על דף לבן.
אנחנו יכולים להתמקד בנקודה השחורה הזו ולאכול את עצמנו בגללה, ואנחנו יכולים להתמקד בשאר הדף הלבן ולהנות ממנו. לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ולזכור שהחיים בנויים מתקופות וגם זה יעבור ויהיה טוב אם נאמין כך.

בנוסף תרגילי נשימות יכולים מאוד לעזור. לא מעט פעמים, יצא לי לטפל בכל מיני מקרים בין אם בחולים ובין אם בפצועים. ומה שעזר לרובם להרגיש הרבה יותר טוב ושימש כחלק עיקרי במהלך הטיפול היה לתרגל נשימות עמוקות.
כשנושמים נשימות איטיות ועמוקות המוח שולח פקודה אל בלוטת יותרת התריס להפריש הורמון בשם "קורטיזול" ברמה יותר גבוהה אל מערכת הדם. ואותו הורמון חביב, אחראי על הרגיעה ותחושת הביטחון שלנו. את התרגילים מבצעים בצורה הבאה. סוגרים את הפה, מכניסים אוויר מהאף במשך ארבע שניות ומוציאים מהפה במשך חמש שניות. חוזרים על התרגיל כמה וכמה פעמים עד שנרגעים. מומלץ לשלב איתם סטנדאפ, שירים מרגיעים או סדרה אהובה או אפילו לחבק אדם אהוב זה לגמרי עושה את העבודה.

שיהיה לך יום מקסים ומלא בבשורות טובות ובחיוכים ובאמונה שהכל לטובה ושהכל יסתדר ובע"ה את תראי שיהיה בסוודר ואפילו בסוודר גמור !
אני סומך עלייך ואין לי ספק שגם התקופה הזו תעבור ואחריה יבוא אור גדול.
אני תמיד פה לכל דבר שרק תצטרכי.
ותזכרי, אם אין לך דאורדורנט טוב אל תתייאשי ואל תרימי ידיים ! (:
ברכה והצלחה !

לא הצלחתי להתגבר על הדיכאון לבד והייתי באשפוז ושם עזרו לי והרימו לי את הביטחון ויצאתי מזה (לכל אלה שחווים דיכאון ממליצה לבדוק אולי על אשפוז כי יש פעמים שזה ממש עוזר גם אם זה נראה הכי רע ומדכא בעולם).

נעזרתי רק בעצמי עשיתי תהליך עם עצמי. קודם שמתי את הבעיה על השולחן ואז ניסיתי עם עצמי לפתור אותה. זה היה ממש ממש ממש קשה ואפילו דיכא אותי יותר לפעמים אבל הייתי חייבת להתמודד. לא ביקשתי עזרה מאף אחד ואף אחד לא ידע על הדיכאון שלי, גם ההורים לו. ופשוט אחרי תקופה (שנה וחצי)ממש ממש קשה בטירוף עברתי את זה.
אני חושבת שאם הייתי הולכת לפסיכולוג זה היה קל.יותר.. אבל לא נתנו לי.

הלוואי וזה היה עובר לי ):

לא יודעת אם אני בדיכאון או מה ההגדרה לדיכאון אבל אני מבואסת מלא , קובעים תור לפסיכולוגית בקרוב ונראה מה יהיה (:

הייתי בדיכאון שנה בערך
זה היה בגלל סיטואציות לא נעימות עם המשפחה והחברים ובכללי כל מי שסביבי ודי הדרדרתי לפשע
אחרי חטפתי סטירה של החיים (המשפחה גילתה שהדרדרתי לפשע) אני לא אשקר לכם כן חטפתי גם מכות ובצדק
אחי הגדול לקח אותי ואותו בידיים והתחיל לדבר איתי ונתן לי אופציות איך לצאת מזה
חזרתי להתאמן מינימום 3 פעמים בשבוע ומצאתי לעצמי חברים חדשים שעזרו לי לצאת מהדיכאון
אני די שמח שזה קרה

החלטה עם עצמי, לאט לאט לשנות חשיבה אבל זה לקח הרבה זמן

לא היה לי דיכאון להרבה זמן, לכמעט חודש. הרבה אלכוהול היה וזה רק הוריד לי. השתמשתי במוזיקה כדי להיפתר מזה.

אני עדיין נלחם בזה,לא הרבה יודעים ואני גם לא רוצה לפתוח את זה בפומבי אבל פעם הייתי בדיכאון כל כך חזק שכבר הייתי פוגע בעצמי ומנסה להתאבד, בנקודה מסוימת הבנתי שזה לא עוזר לי והפסקתי ומאז אני משתקם,אני עדיין במצב חרא אבל אני במצב יותר טוב מפעם. אז עוד לא ניצחתי את הדיכאון,אבל עברתי את המערכה הקשה.

בתור מישהי עם הפרעה דו קוטבית זה הדבר הכי קשה בעולם. כי רגע אחד אתה מרגיש שהכל נשכח ואתה מנסה בצורה קיצונית ורגע אחר אתה רוצה להימחק מהמקום. גם די עברתי טראומה לפני כמה חודשים וזה הגביר לי עוד יותר את החרדות. אין לי פיתרונות. אני מצטערת. אני לא מסוגלת מבחינה נפשית להשתנות

תרופות