10 תשובות
שואל השאלה:
הילד כבר בן 15. הוא רגיל לשריקות ולהערות כשהוא עובר ברחוב. הוא כבר מתעלם.
פעם אחת הוא הולך לסופר לקנות כמה דברים. אישה אחת עוברת מאחוריו, והוא מרגיש משהו נוגע בישבן שלו. הוא מתעלם. כנראה התיק שלה או העגלה.
הוא עובר למעבר אחר ואחרי כמה דקות היא שוב מופיעה, שוב עוברת מאחוריו, שוב הוא מרגיש נגיעה. הפעם זה יותר כמו, חפינה.
הוא מסתכל עליה בהלם והיא מחייך אליו חצי חיוך "אתה לא יכול להסתובב עם תחת כזה וללבוש מכנסיים כאלה צמודים ולהתפלא שנוגעים בך." היא אומרת, והולכת.
בדרכו הביתה מהסופר הוא רואה כרזה של דוגמנית חטובה עם חלוק דק עם יד על המותן, ומאחוריה שני גברים עם תחתונים צמודים וחלוקים מחזיקים בה, כאילו מפחדים שתיעלם.
הילד עדיין בן 15. הזמרת האהובה עליו הוציאה שיר חדש.
בקליפ של השיר היא מוקפת גברים עם תחתונים, משרתים אותה, מארחים לה חברה, עושים את הקליפ יפה יותר.
הילד בן 15.
הוא מוצא מבית הספר.
הוא הגיע לבית הספר עם חולצה קצת גדולה עליו, שהחליקה לו על הכתף וחשפה אותה. המורות אמרו לו שזה לא לעניין. זה מסיח את דעתן של הבנות. למרות ששאר הבנות הגיעו עם גופיות לבית הספר.
המורות מזכירות לו את קוד הלבוש, ושולחות אותו הביתה לשאר היום.
הנער בן 18. הוא יוצא עם חברים למועדון פעם ראשונה בחייו. הם עוברים כולם ביחד על תכנית לפני שהם יוצאים.
לא מתפצלים. מגיעים ביחד, מבלים ביחד, עוזבים ביחד. לא לוקחים משקאות מאנשים זרים. אם איבדת קשר עין עם הכוס שלך, אל תשתה ממנה יותר. להסתכל על הברמן מוזג לכוס שלך, ולהשגיח עליה עד שהיא מגיעה לידיים שלך. להיות בקשר עין אחד עם השני. לא לשתות יותר מדי. אם אחד מהחברים שותה יותר מדי - עוזבים מיד. לא נותנים לאף אחד להיעלם מטווח ראייה. לא ללכת עם נשים שאתה לא מכיר לשירותים.
כל אחד סוחב גז פלפל איתו בכיס.
הנער מגיע למועדון. כיף, הוא רוקד איתם. הוא נהנה איתם. הוא מרגיש ידיים על המותניים שלו, עולות עד החזה שלו, יורדות חזרה על הישבן שלו. הוא מסתובב מיד ומתרחק.
אישה רוקדת מאחוריו ומחייכת
"מישהו נתן לך רשות לגעת בי?" הוא כועס עליה
"אל תשחק אותה" היא עונה. "אם אתה מתלבש בצורה כזאת אתה מתחנן שייגעו בך. תגיד תודה שאני לא עושה משהו מעבר."
הנער כבר בן 20.
הוא כבר מכיר את החוקים. הוא מכיר את הטריקים. הוא פוגש מישהי. היא נראית טובה, היא נראית בן אדם טוב.
הם יוצאים לכמה דייטים ונהנים. הוא מעולם לא שכב. התנשק כן, באמת או חובה. אבל זה הכל.
בדייט השלישי שלהם היא מלווה אותו הביתה. הם מביטים אחת בשנייה והיא רוכנת לנשיקה.
הוא בהתחלה רוכן גם, אבל משהו בתוכו מפריע לו. הוא מתיישר.
"מצטער," הוא אומר. "אני עדיין לא מוכן.. כנראה".
האישה מחייכת ומבינה. היא מבטיחה לו שהכל בסדר.
הם ממשיכים לצאת, ממשיכים להכיר. בסוף הם כן מתנשקים וזאת ההרגשה הכי טובה בעולם. בעולם שמלא בסכנות, בעולם שבו הוא צריך לחיות במגננה מתמדת, הוא מצא מישהי שמקבלת אותו. מישהי שמבינה אותו. מישהי טובה.
הם ביחד כבר חצי שנה. נדמה שדברים בשיאם.
ערב אחד הם צופים בסרט אצלה בבית. הוא נשען עליה. היא מלטפת את השיער שלו.
כשהסרט נגמר היא מסתכלת עליו והוא עליה והם מתנשקים. היא מתחילה להוריד לו את החולצה. הוא עושה לה את אותו הדבר.
הם כבר בחדר השינה, מתחת לשמיכות, במרחק בגד אחד מלהיות עירומים לחלוטין.
והוא לפתע נתקף פחד. הוא מפחד. כל חייו גברים הוצגו בפניו כשום דבר מלבד תכשיט יפה. התייחסו אליו כאל גירוי, כאל משהו שצריך לנזר.
הוא מתרחק ממנה.
"אני מצטער," הוא מתייסר. "אני לא יודע ... אני חושב שאני לא מוכן.."
הוא מצפה לראות את אותו חיוך שראה אז, בדייט השלישי. היא לא מחייכת.
"למה?" היא שואלת. "קר לך? אתה רוצה שאדליק את החימום? אני אגרום לך להרגיש טוב." היא מבטיחה לו הבטחות. הוא נד בראשו.
"לא.." הוא אומר. הוא מתכוון לקום מהמיטה ולאסוף את בגדיו. היא לפתע מסובבת אותו ככה שהוא שוכב על גבו.
"באמת נראה לך שאתה הולך לייבש אותי חצי שנה? מה אני נראית לך בדיוק?"
היא מפשיטה אותו בכוח.
הוא צועק. הוא משיב מלחמה. היא במרחק כמה סנטימטרים והוא מעיף אותה ממנו. הוא אוסף במהרה את הבגדים שלו ובורח
הנער בן 23. הוא לבד. הוא מרגיש מוגבל. הוא מרגיש מנוצל. הוא מרגיש מקופח.
ולמה? רק כי הוא גבר?
הילד כבר בן 15. הוא רגיל לשריקות ולהערות כשהוא עובר ברחוב. הוא כבר מתעלם.
פעם אחת הוא הולך לסופר לקנות כמה דברים. אישה אחת עוברת מאחוריו, והוא מרגיש משהו נוגע בישבן שלו. הוא מתעלם. כנראה התיק שלה או העגלה.
הוא עובר למעבר אחר ואחרי כמה דקות היא שוב מופיעה, שוב עוברת מאחוריו, שוב הוא מרגיש נגיעה. הפעם זה יותר כמו, חפינה.
הוא מסתכל עליה בהלם והיא מחייך אליו חצי חיוך "אתה לא יכול להסתובב עם תחת כזה וללבוש מכנסיים כאלה צמודים ולהתפלא שנוגעים בך." היא אומרת, והולכת.
בדרכו הביתה מהסופר הוא רואה כרזה של דוגמנית חטובה עם חלוק דק עם יד על המותן, ומאחוריה שני גברים עם תחתונים צמודים וחלוקים מחזיקים בה, כאילו מפחדים שתיעלם.
הילד עדיין בן 15. הזמרת האהובה עליו הוציאה שיר חדש.
בקליפ של השיר היא מוקפת גברים עם תחתונים, משרתים אותה, מארחים לה חברה, עושים את הקליפ יפה יותר.
הילד בן 15.
הוא מוצא מבית הספר.
הוא הגיע לבית הספר עם חולצה קצת גדולה עליו, שהחליקה לו על הכתף וחשפה אותה. המורות אמרו לו שזה לא לעניין. זה מסיח את דעתן של הבנות. למרות ששאר הבנות הגיעו עם גופיות לבית הספר.
המורות מזכירות לו את קוד הלבוש, ושולחות אותו הביתה לשאר היום.
הנער בן 18. הוא יוצא עם חברים למועדון פעם ראשונה בחייו. הם עוברים כולם ביחד על תכנית לפני שהם יוצאים.
לא מתפצלים. מגיעים ביחד, מבלים ביחד, עוזבים ביחד. לא לוקחים משקאות מאנשים זרים. אם איבדת קשר עין עם הכוס שלך, אל תשתה ממנה יותר. להסתכל על הברמן מוזג לכוס שלך, ולהשגיח עליה עד שהיא מגיעה לידיים שלך. להיות בקשר עין אחד עם השני. לא לשתות יותר מדי. אם אחד מהחברים שותה יותר מדי - עוזבים מיד. לא נותנים לאף אחד להיעלם מטווח ראייה. לא ללכת עם נשים שאתה לא מכיר לשירותים.
כל אחד סוחב גז פלפל איתו בכיס.
הנער מגיע למועדון. כיף, הוא רוקד איתם. הוא נהנה איתם. הוא מרגיש ידיים על המותניים שלו, עולות עד החזה שלו, יורדות חזרה על הישבן שלו. הוא מסתובב מיד ומתרחק.
אישה רוקדת מאחוריו ומחייכת
"מישהו נתן לך רשות לגעת בי?" הוא כועס עליה
"אל תשחק אותה" היא עונה. "אם אתה מתלבש בצורה כזאת אתה מתחנן שייגעו בך. תגיד תודה שאני לא עושה משהו מעבר."
הנער כבר בן 20.
הוא כבר מכיר את החוקים. הוא מכיר את הטריקים. הוא פוגש מישהי. היא נראית טובה, היא נראית בן אדם טוב.
הם יוצאים לכמה דייטים ונהנים. הוא מעולם לא שכב. התנשק כן, באמת או חובה. אבל זה הכל.
בדייט השלישי שלהם היא מלווה אותו הביתה. הם מביטים אחת בשנייה והיא רוכנת לנשיקה.
הוא בהתחלה רוכן גם, אבל משהו בתוכו מפריע לו. הוא מתיישר.
"מצטער," הוא אומר. "אני עדיין לא מוכן.. כנראה".
האישה מחייכת ומבינה. היא מבטיחה לו שהכל בסדר.
הם ממשיכים לצאת, ממשיכים להכיר. בסוף הם כן מתנשקים וזאת ההרגשה הכי טובה בעולם. בעולם שמלא בסכנות, בעולם שבו הוא צריך לחיות במגננה מתמדת, הוא מצא מישהי שמקבלת אותו. מישהי שמבינה אותו. מישהי טובה.
הם ביחד כבר חצי שנה. נדמה שדברים בשיאם.
ערב אחד הם צופים בסרט אצלה בבית. הוא נשען עליה. היא מלטפת את השיער שלו.
כשהסרט נגמר היא מסתכלת עליו והוא עליה והם מתנשקים. היא מתחילה להוריד לו את החולצה. הוא עושה לה את אותו הדבר.
הם כבר בחדר השינה, מתחת לשמיכות, במרחק בגד אחד מלהיות עירומים לחלוטין.
והוא לפתע נתקף פחד. הוא מפחד. כל חייו גברים הוצגו בפניו כשום דבר מלבד תכשיט יפה. התייחסו אליו כאל גירוי, כאל משהו שצריך לנזר.
הוא מתרחק ממנה.
"אני מצטער," הוא מתייסר. "אני לא יודע ... אני חושב שאני לא מוכן.."
הוא מצפה לראות את אותו חיוך שראה אז, בדייט השלישי. היא לא מחייכת.
"למה?" היא שואלת. "קר לך? אתה רוצה שאדליק את החימום? אני אגרום לך להרגיש טוב." היא מבטיחה לו הבטחות. הוא נד בראשו.
"לא.." הוא אומר. הוא מתכוון לקום מהמיטה ולאסוף את בגדיו. היא לפתע מסובבת אותו ככה שהוא שוכב על גבו.
"באמת נראה לך שאתה הולך לייבש אותי חצי שנה? מה אני נראית לך בדיוק?"
היא מפשיטה אותו בכוח.
הוא צועק. הוא משיב מלחמה. היא במרחק כמה סנטימטרים והוא מעיף אותה ממנו. הוא אוסף במהרה את הבגדים שלו ובורח
הנער בן 23. הוא לבד. הוא מרגיש מוגבל. הוא מרגיש מנוצל. הוא מרגיש מקופח.
ולמה? רק כי הוא גבר?
אנונימית
וואו.
לומר את האמת? הרגשתי עצובה. לא ככה אנשים צריכים לחיות, הם לא צריכים לחיות בפחד מתמיד ובתחושה כזו.
אנונימית
וואו, איזו מז***נת.
באמת שזה נשמע ממש מבאס, החברה מכתיבה כללים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם, זה פשוט בא סתם ככה. לגעת בתחת של מישהו סתם כי הוא שם מכנס כלשהו? בושה. פשוט טמטום.
הרגשתי אי נוחות לכל אורך הקריאה. זה פשוט עצוב הסיפור הזה.
באמת שזה נשמע ממש מבאס, החברה מכתיבה כללים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם, זה פשוט בא סתם ככה. לגעת בתחת של מישהו סתם כי הוא שם מכנס כלשהו? בושה. פשוט טמטום.
הרגשתי אי נוחות לכל אורך הקריאה. זה פשוט עצוב הסיפור הזה.
עצוב, אבל זה די מוקצן לדעתי.
את כתבת הכל?
את כתבת הכל?
שואל השאלה:
כן אני כתבתי.
כן אני כתבתי.
אנונימית
וואו יפה מאד
כישרונית
כישרונית
זה כל כך נכון.. מטומטם שככה החברה שלנו עובדת. זה מזכיר לי סרט שראיתי שבו גבר שוביניסט מקבל מכה בראש ומתעורר בעולם שבו הנשים "שולטות".
קודם כל, כל הכבוד על הטקסט- יפה מאוד.
דבר שני מה שאני חושב על הטקסט זה welcome to 2019
דבר שני מה שאני חושב על הטקסט זה welcome to 2019
ואו. עברה לי צמרמורת בגוף, עצוב שאנחנו צריכות לחיות ככה והמצב הזה עוד קיים, 2019 ועדיין גברים לא מבינים.
אנונימית