אי פעם קרה לכם שחיבבתם מישהו/מישהי ממש אבל לא עשיתם כלום עם זה? מה עוצר אתכם?

כן, הביישנות -__-

העובדה שאני פחדן

העובדה שאני ביישנית, ושחברוצ שלי אוהבות אותו

כן, חוסר ביטחון

כן, לא רוצה חבר אבל

כן..שהבנאדם בצד השני לא מרגיש אותו דבר או הפחד מלאבד את הבנאדם

לא רוצה שירכלו עלי

היה מישהו כזה שחיבבתי אותו חצי שנה ואפילו יותר ולא עשיתי אם זה כלום מחוסר ביטחון וביישנות עד לפני חודשיים פשוט לקחתי אומץ ושלחתי לו הודעה ועכשיו אנחנו זוג.
תאמינו לי אין לכם מה להפסיד :)

קרה לי בחטיבת הביניים ילדה שאהבתי וכל כך התביישתי לגשת אליה, היה אפילו מישהו שניסה לעזור לי אבל לא נתתי לו, מה שעצר אותי זה גם הביישנות, וגם הפחד מרכילות וצחוקים עליי, גם אני זוכר זמן ששאלתי אותה ככה סתם כשהיינו בכיתה עם כל התלמידים לא יודע למה שאלתי 'את מי את אוהבת' והיא ענתה לי 'אותך' וצחקה, אין לי מושג אם עצם זה שהיא צחקה התכוונה לזה ברצינות או בצחוק או סתם, ואני גם זוכר שביום האחרון כל אחד הקריא משהו שהוא כתב לשני אני כתבתי עליה 'תודה שהיית חברה טובה , לא יודע למה אח"כ שיניתי את זה לידידה, וכשקראתי את זה הרגשתי שהיא מסתכלת ומקשיבה במין מבט כזה כאילו חושבת משהו, והיה לה איזה הרהור בלב לא יודע, מה שאני לא מבין זה אני לא יודע אבל אם גם היא הרגישה משהו אליי למה היא לא אמרה כלום כאילו היא ידעה שאני ביישן, אבל כנראה שלעולם לא נדע אם כן או לא