מה החוויה שלכם מפסיכולוג? אם אין לכם, הייתם רוצים? למה?

לא הלכתי לפסיכולוג.
הייתי רוצה בגלל שאני חייב לטפל בבעיות שיש לי בחיים.

פורקן. תחושה נהדרת בחלק מהמפגשים.

שעזבתי את הפסיכולוג בהבנה ש
בירה יותר זולה מפסיכולוג.

(אגב אנחנו ידידים היום)

לא הלכתי לפסיכולוגים אבל דיברתי עם יועצים שזה כמו זה
אני אישית שונאת לדבר על דברים שעברו עליי
מעדיפה לדבר עם מישהו שאני לא מכירה או בכלל לא לדבר זה סתם עוד יותר מעיק

מלחיץ אבל אז מתרגלים

רעה.
שתיקות של שעות, בהייה בקיר ו 0 התקדמות.

לטובה ולרעה
פגשתי הרבה פסיכולוגים בחיים שלי והרגשתי נורא איתם.
אבל שנה שעברה הייתי עם פסיכולוגית מהממת שממש עזרה לי בהכל.. אבל עכשיו היא לא עובדת יותר כי היא בחול ואני פשוט שואלת את עצמי למי לחפור עכשיו אם זה לא לה כי רוב החוויות שלי מפסיכולוגים אחרים לא היו לטובה וכן זו לא בושה להגיד שהייתי אצל פסיכולוג/ית ואני עדיין.

יש טראומות של דחיקה בחלק מהפסיכולוגים שהייתי אצלם.
כרגע אני אצל פסיכולוגית מדהימה, אני סוף סוף מצליחה לראות ולהבחין מה מועיל לי ומה לא, לתת לעצמי מקום, לנסות לקבל את עצמי ולהבין שזה בסדר להיות אני.

הייתי אצל שתיים שהיו ממש זוועתיות
הראשונה היו לי בעיות שתייה ובמקום לעזור לי להפסיק לשתות כי לא הצלחתי לבד היא אמרה חי עד שלא תפסיקי אל תחזרי אלי אין לי איך לטפל בך כשאת שותה והייתי כז ביץ וואט אני צריכה עזרה בשביל מה באתי אלייך
השנייה שלי הייתה נוראית כי היה לה יותר מדי אכפת וכל פעם שסיפרתי לה משהו קשה היא ישר עשתה מבט כאילו היא עוד דקה פורצת בבכי וזה היה לי קשה ממש חחח זה גרם לי לבכות חצי טיפול
עכשיו תודה לאל אני אצל שלישית מושלמת אני נהנית מכל דקה איתה אחרי שבאמת לא חשבתי שמישהו יצליח לעזור לי היא פשוט קולעת למחשבות שלי ולדברים שעומדים מאחורי התנהגויות שנאי אפילו לא שמתי לב עד שהיא אמרה לי
שמעו חברים, זה ממש תלוי יש חרא ויש זהב צריך לדעת לא להתייאש עד שמוצאים אחד שמכבד את המקצוע הזה סורי שחפרתי

אין לי חוויה כי לא הייתי, ולא רוצה להיות.
למרות שאני במצב שדי קריטי ללכת ולפתוח ולהיעזר, אני בחיים לא אוכל.
לא אוכל להיפתח ולדבר על כל מה שעובר עליי ואני גם יודעת שהעזרה כנראה לא תעזור באמת כי אני לא פתוחה לשינויים כרגע.. שלא מבחירתי.

הייתי רוצה ללכת כי נראה לי שיש לי חרדת נטישה והייתי רוצה להתגבר על זה כי אני ממש סובלת מזה. (לול מן הסתם. מי נהנה מחרדת נטישה)

הנה כמה דברים שיש לי לומר על זה, מהחוויה שלי:
זה נותן הקלה רגעית לכמה שעות.
תמיד לקראת הסוף עולים הכי הרבה דברים ויש תחושה שאין מספיק זמן.
לא נראה שיש לזה השפעות ארוכות טווח.

לכן זה כנראה בזבוז של כסף.
ממה שזה נראה, אם מישהו יכול להשיג חבר טוב שידבר איתו שעה לבד(אחד על אחד במקום פרטי) לפחות פעם בשבוע, אז הוא מצא תחליף לפסיכולוג (שהוא גם בחינם לעומת טיפול).

אבל חבר לא למד את זה ויכול אשכרה לייעץ לך... לך ולחבר שלך יש בערך אותו ניסיון חיים, וזה חיסרון בזה...

לא הרגשתי שקיבלתי טיפים או תובנות שחבר לא היה יכול לומר בעצמו או אפילו אני לא יכלתי להסיק בעצמי. זה נו הרגיש כמו מקום לנסות להתבטא ולנסות לדבר על בעיות יותר מאשר לשמוע איזה פיתרון פלא מהפסיכולוגית.
אני באמת חושב שחבר טוב יכול לעשות אותה עבודה ואפילו יותר מזה כי אפשר לראות אותו יותר מפעם בשבוע.

הייתה לי אחת שדי אהבתי היא הייתה קולעת לרגשות שלי ומבינה אבל זה לא כל כך עזר לי
והייתה לי אחת שהייתי בת 13-14 לא זוכרת אותה כל כך אבל אני יודעת שגם לא עזרה לי.
ואחת על הפנים סתם עיצבנה אותי ובזבזה לי את הזמן.

^המטפלת שלי (זה טיפול לא פסיכולוגית) היא הבן אדם הכי חכם אבר
חברות תמיד ניסו לדבר איתי עם כל התובנות אף אצד לא הצליח לעזור לי
היא מבינה הכל והיא קולעת לסיטואציות ורגשות שאפילו לא ידעתי שקיימים אצלי באמת אין דברים כאלה