מכירים את זה שאתם שונאים בנאדם אבל מתייחסים אליו יפה בכל זאת?

לא נורא כולנו צבועים.

מכירה
ונכון זה צבוע אבל קורה לפעמים שיש חברים שאנחנו לא מתים עליהם אבל אם הם יבואו לדבר איתי אני לא יתעלם מהם... אני בטוחה שזה קרה לכולם

לא, תאמת שאני לא מכיר..
(לא שונא אנשים גם אם הם פגעו בי בישיר/עקיף)

כן מכירה
חצי מהשכבה שלי
ולגמרי חצי מהאנשים שסביבי מתנהגים ככה כמו שאמרו למעלה כולנו צבועים

לא.
בן אדם שאני אשנא (למרות שאין כזה) אני לא אתייחס אליו בכלל.

ברור.
זה לא נקרא צביעות זה נקרא טקט ואנושיות.
אם אני שונאת בן אדם אני לא אהיה רעה כלפיו. הכל עיניין של כבוד וסובלנות. חינוך בעיקר

אני דווקא מנסה להתרחק מאותם אנשים אבל לצערי אני סולח להם כל פעם מחדש

הלחצת אותי

כן אני מתייחסת ככה אל אנשים
כדי שלא ייפגעו ממני

שואל השאלה:
"כולך ראש מגנזיום"
איך את יודעת שחברים שלך אוהבים אותך? אם הם לא? אם הם רק עושים כאילו?

אני ספר פתוח וזה טוב ורע פעם לא השתדלתי להיות נחמדה לאנשים שאני לא סובלת וזה חזר אליי בבום היום אני יודעת לשחק את המשחק לטוב ולרע כי מה לעשות זה העולם ולא להיות נחמד למי שאתה לא אוהב זה קצת ילדותי בעיני כי זה פשוט לא אפשרי
אבל גם זה אין מישהו שאני לא סובלת שיחשוב שאני חברה שלו כי כאן זה עובר את הגבול מאנושי נחמד עם טקט לצבוע
לאנשים שאני לא סובלת אני יכולה להגיד שלום עם חיוך בבוקר וזהו