למאמינים (ובפרט לדתיים): אתם רואים את הדת כדבר העיקר או, חס ושלום, לא?

יש אנשים (ואפילו קוראים לעצמם "דתיים") שאמרו בפירוש שהם מתאהבים באדם עוד לפני שהם מתאהבים בדת שלהם (כאילו דת זה עניין "טפל", חס ושלום) . אני לא נכנס עכשיו לסוגיא שאסור בכלל לאהוב את הכופרים ואפילו מצוה לשנוא אותם (בשביל זה יש שאלות אחרות ודנו על זה מספיק), אני רוצה לדון פה על כך שיהודי הוא אמור להבין מה חובתו בעולמו. אביא ציטוט מפרק הראשון של הספר "מסילת ישרים":
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וּלְמַה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". כלומר, זה חשוב שלאדם יהיה ברור ומאמת מה עיקר בשבילו ומה הוא צריך להתעסק כל ימי חייו. בהמשך הפרק מובא "והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו."

אם כך, ברור שאין שום מקום לחשוב שהדת - לא דבר שהוא עיקרי עבורנו, חס ושלום, ויש דברים "יותר חשובים" מהדתף חס ושלום. מה שכן, אני רוצה לראות כמה מתוך המאמינים (ובפרט דתיים) רואים את הדברים כפי שצריך לראות.