לא רוצה לחיות בבית שלי וגם לא לברוח כי זה לא יועיל לי בשום דבר וגם פנימייה לא...מה אני עושה במצב כזה?

תצטרך ללמוד להתמודד. אם אתה לא רוצה לחיות בבית שלך וגם לא לעזוב אותו זו האפוציה היחידה.

רואה סרטונים ביוטיוב ואומרת לאמא ואבא תודה שיש מיטה ופלאפון/מחשב וחדר.

ולומדים לחיות במצב הנוכחי, אלא אם כן ממש רע ואז תצאי לפנימיה

שואל השאלה:
מה זה שווה מיטה פלאפון וכל מיני דברים כאלה שלא טוב לי בבית?

לאף אחד בגיל ההתבגרות לא טוב בבית, מה זה שווה? שיש אנשים שאין להם.
בגלל זה את גם לא רוצה לצאת לפנימיה, כי כל המותרות והפינה הנוחה שאת מקבלת בבית תעלם, תסתכלי מסביב על מה שיש ותעריכי זו הדרך הכי טובה לצאת מהמחשבות האלה, גם לי היה "נוראי" בבית (וכשאני גדלתי לא היה לאמא שלי יותר מ15 שקל בארנק חוץ ממיטה לא היה לי כלום), יצאתי לפנימיה והתחרטתי על כל רגע, כי פתאום הבנתי כמה טוב בבית בפינה שלי לעומת מקום כזה.


אל תעשי דברים קיצוניים, אם רע לך בבית פשוט תצאי יותר עם חברות וכו'.

עריכה: לא שופט או מטיף, אומר מניסיון אישי.
עברתי תקופה דומה, העצה שלי היא להסתכל על כל מה שחיובי, ולהעריך את זה וככה הדברים יראו פחות רעים וקשים, תשמחי בחלקך , ואם אלו דברים קטנים ספציפיים שעושים לך רע , תדברי עליהם מול ההורים שלך, או שתנסי לפעול על מנת לשפר אותם.

מניסיון, אני ברחתי מהבית המון פעם וחזרתי כל פעם מחדש גם אם זה אחרי יומיים או חודשיים, אין לאן לברוח, צריך לסבול קצת לחכות בסבלנות
מה שמחזיק אותי זו המחשבה שבצבא אני מגישה טופס לחיילת בודדה ואהיה חופשייה, תיאחז במחשבה הזאת

נשארת בבית ומתמודדת עם המצב,תצטרכי ללמוד לחיות במצב הקיים או לנסות לשנות בבית את המצב הקיים

מה הסיבה שלא טוב לך בבית? (שאדע איך להגיב)