נמאס לי לשקר להורים בקשר לכל דבר שאני הולך...

טיולים
הרצאות
כנסים
(אני גם רוצה ללכת לעוד דברים שאני אפילו לא מעז לבקש)
ההורים שלי פשוט מתחרפנים ברגע שאני הולך למשהו "מוזר"
ואני בן 18 עוד רגע...

ואני יודע שאתם בטח תענו "תעשה מה שבראש שלך מה איכפת לך"
אבל אז הם יושבים שעות ומדברים איתי על זה, מתקשרים לסבא שלי, שאחרי זה מגיע עד לבית שלי בשביל לדבר איתי על זה, והלב שלי פשוט נקרע שאני שומע אותו אומר "למה אתה מתעסק בשטויות האלה..."

וכאילו... למה לעשות דברים כמו לשחק d&d או ללכת להרצאות או כנסים צריך להיות בלתי אפשרי? איך לעזאזל אפשר לגרום להורים להפסיק עם העניין הזה?

(הם כן מסכימים לי המון דברים... כי הם רוצים שיהיה לי חיי חברה.
אבל רק את הדברים ה"נורמאלים" שילדים בגיל שלי עושים. ורק עם החברים הטובים שהם מכירים.)

אבל אני פשוט טיפוס שעושה גם דברים לא נורמאלים. והם פשוט לא מקבלים את זה.
רציתי ללכת למבחני כניסה למכללה לקולנוע, לא רק שנפתחה מריבה של 3 שעות על זה (ובסוף ירדתי מהרעיון) יום אחרי זה סבא שלי מתקשר ושואל אותי על זה.
ואני כבר לא מסוגל. הם חושבים שאני לא מוכן "לשבת איתם ולדבר" בגלל שיש לי הפרעה נפשית.
אבל אני לא מסוגל לשבת איתם ולדבר, כי אחרי כל "רעיון" חדש שיש לי, הם יושבים אותי שעות ומדברים. ונמאס לי.
סתם פריקה.

ולא, אני לא מסוגל "לעשות מה בראש שלי" למרות הכל. קשה לי לשמוע את סבא שלי שואל אותי עם קול שבור למה אני עושה שטויות. וקשה לי לשמוע הטפות של שעות מההורים שלי על "תחיה חיים נורמאליים"