אני מתגעגעת לעבר

כשנולדתי היינו עשירים וגדלתי בדירה ענקית עם 5 חדרים ואימא שלי לא עבדה וגידלה אותי, כי היה לנו כסף ... ואז קרו דברים, ההורים שלי רבו, נכנסו לחובות וכך בעצם החיים שלי השתנו. מצאתי את עצמי בשכונה חרא בבית ספר חרא שכולם הציקו לי והתדרדרתי בלימודים, היה לי ממש רע בבית ספר ואימא שלי הוציאה תסכולים שלה עליי. שני ההורים עבדו כל היום וכל הזמן הייתי לבד, בלי חברים בלי אף אחד, אבל יצא משהו טוב מזה כי התחלתי לכתוב ולצייר כדי להעסיק את עצמי וככה התפתח לי תחביב מעולה ואני ממש טובה.
לאט לאט תוך 10 שנים חזרנו לעצמנו וקנינו דירה בשכונה נורמאלית, אבל אני משום מה לא מפסיקה לחלום על החיים שלי בפאקינג גיל 4, אני רואה את הבית בחלום, את הבגדים היפים שכולם לבשו, אני פשוט ראה לפתע הכל, כשהלכנו לאופרה וכאלה ואני מרגישה רע. אני מתגעגעת להתלבש יפה ואני מתגעגעת למותרות, כי זה לא ככה יותר. מה לעשות ?