אפשר בבקשה דעה כנה?

אני לא כתבתי אף פעם, זאת פעם ראשונה שלי.
אני יודעת שזה דיי גרוע, אבל אשמח לדעה כנה

מבולבל לי, רע לי, עצוב לי
יושבת בבית ושומעת שירים עצובים
אומרת לעצמי, זאת רק תקופה, את במחזור זה יעבור
אבל זה ככה כבר כמה חודשים.
ההרגשה הזאת של כמה חברים שיהיו לי, אף פעם אני לא ארגיש אהובה.
של כמה שיגידו לי "את הכי חשובה לי", אני עדיין ארגיש בודדה.
אבל מה אני מנסה להיות? "המודל של גיל העשרה"?
ילדה שיושבת בבית ובוכה כי קשה לה?
במקום ללכת ולבכות כי קיבלתי 60 במבחן, אני יושבת וכותבת
כותבת כל מה שמפריע לי, כל מה שכואב לי, כל מה שיושב לי על הלב
כל הזמן אני רק מתאמצת, להיות כמו כולם
להיות אהובה על כולם
להיות מה שכולם רוצים שאני אהיה
להיות הזאת שתספק את הסחורה לכולם
נמאס לי.