זאת לא שאלה זה יותר "שיתוף"

אני ילד עוד מעט בן שמונה עשרה כיתה י"ב לומד בישיבה תיכונית (זה נורא דתי הבית ספר) אני לא שומר שבת (מאמין נורא חלקי באלוהים) אני חושב שאני הומו אבל אני לא יודע לגמרי אני נמשך לבנות בגוף ובאישיות ואצל בנים רק אישיות אבל לפעמים למראה (זה נורא תלוי לאיזה בנים) הטעם שלי הוא כמו הבחור בסרט באהבה סימון או בסרט מנקודת מבטו (הבחור העיוור ששם). אהה וכשיוצא שאני נמשך לבן (בצורה שקודם הסברתי (רק באישיות) ) זה מרגיש שהמשיכה הרבה יותר חזקה ממשיכה שיש לי לבנות הרבה יותר משמעותי
יש לי מחשבות אובדניות כי יש לי כל כך הרבה "פרדוקסים" בחיים (אני גם בקושי מבין מה זה אומר כלומר לא מבין את עצמי) ואני יודע שאני לא התאבד
אין לי חברים באמת יש לי חבר אחד שאני אומר לו כמה פעמים שלום ומדבר איתו על וויכוח פילוסופי על סתם מנדנד לו על שבא לי להתחתן או משהו כזה (הוא לא יודע שאני הומו (אף אחד לא יודע) אהה ואני יודע שאם אני אצא מהארון המשפחה שלי תקבל אותי (אני יודע בוודאות)) אהה ויש לי עוד חבר שהנושאים היחידים שלנו זה בערך רק מטמתיקה ודברים מורכבים (לא מורכבים רגשית אלא על בעיות במחשבים או במטמתיקה וכו)
מה דעתכם לגבי יש לכם אולי איזה עצה או משהו לחיים שלי חח (ולא אני לא מנסה שתרחמו עלי או משהו חס ושלום אלא רק לשתף ולשמוע