אני כמעט בוכה, אני מרגיש שהלב שלי נשבר

בתחילת הקיץ אני וחברים שלי הפקנו מחזמר והשקעתי בזה את כל הנשמה שלי, הייתי מגיע לחזרות גם אם היה מבול והייתי חולה ועל סף התקף חרדה, הייתי כתף תומכת בשביל כל אחד ואחת מהם.
הקאסט שלנו התפצל לכמה מחזות שונים ובהתחלה הציעו לי לקחת תפקיד דיי ראשי באחד מהם, אבל נכנסתי לאשפוז פסיכיאטרי ל4 חודשים.
כשיצאתי מהאשפוז גיליתי שנתנו את התפקיד למישהו אחר אבל הם אמרו לי שיבדקו אם אוכל להיות דמות רקע.
חודשים נדנדתי להם בשביל תשובה, מחזות זמר הם כל החיים שלי.
היום קיבלתי לא.
מחברים שלי.
חברים שלי לא מוכנים שאשחק דמות רקע, ואפילו לא אמרו למה.
אני מרגיש כאילו כל העולם שלי התמוטט וכאילו איבדתי את הסיבה לחיים שלי.
אני כל כך שבור ומתוסכל ואני לא חושב שאהיה מסוגל להסתכל בעיניים שלהם יותר.
אם לא המחזה בתחילת הקיץ הייתי מגיע לאשפוז הרבה יותר מוקדם.
שירה ומשחק היו העוגנים שלי.
מה אני אמור לעשות עכשיו?
איך להמשיך הלאה?