משהו שכתבתי, אשמח שתקראו ותעבירו ביקורת. (:

בלילה עצוב לי מאוד, וגם חשוך נורא, וכל כך קר. וכשאני מרגיש כל כך לבד אני נוהג לשאת עיניי אל השמיים ולשאול את אלוהים - תגיד, אלוהים, למה הבאת אותי לעולם?
הוא כל כך מפחיד, וחשוך, וקר. תעזוב אותי אלוהים, למה בראת את הלילה?
כל כך בודד בלילה, ואפילו שנתת את הלבנה ברקיע, ואת משמרת הכוכבים שלה, גם איתם אני מרגיש לבד.
ואני הולך הנה והנה, וכלום אלוהים. אפילו לא תשובה אחת קטנה ממך.
לבכות, נהפך כבר להיות לא בטוח כדאי, כי בקור הזה של הלילה, הדמעות שלי הופכות להיות פתיתי שלג קרים גם כן, וכשהפרצוף שלי רטוב, קר עוד יותר.
וכן, בראת לי גם אמא ואבא, שהיו אמורים לגדל אותי להיום אדם מאושר, אבל אלוהים, למה לא עשית שהם יהיו מאושרים? ואתה, בתוכניות שלך שכחת כנראה אותי, עברת למישהו אחר כשהמלאכה שלך איתי עדיין לא הסתיימה. אף לא אחד ישפוט אותך, כי אתה אלוהים, אתה הגדול ואתה הנאדר בקודש.
ומה איתי אלוהים? אמור לי, מה איתי, ריבון העולם?
וגם אז כשהייתי ילד קטן, והייתי מטייל במדשאות של השכונה, והייתי שומע את השכנה מקומה ג', בוכה ומייללת כי בעלה הכה אותה, וכולם ידעו, ולא סיפרו, בלי באמת סיבה. אבל אתה אלוהים, אותך אף אחד לא היה שופט, למה אתה לא התערבת?
ואתה יודע מה הכי קשה לי אלוהים?
שלי, בתור הבריאה שלך, יש כל כך הרבה חוקים לשמור וללכת בדרכם, ולך, בתור הבורא שלי יש את הזכות לא להתערב כשכל כך אכזרי העולם ובכל זאת להקרא אלוהים טהור ומושלם.
אבל זה לא משנה, וכל השתפכות הלב הזו כלל לא תעזור, אתה תשאר במקומך, אני אשאר במקומי וכל אחד יהיה במה שהוא טוב גיבור.
רק בבקשה אלוהים, תעשה את הלילות קצרים,
כדי שכל הבריות שדומות לי, אפילו במקצת, לא יבכו, כי קר בלילה, ואולי לך לא אכפת, אבל לי, עוד כן.