אני טובה". קמתי מהמיטה ואמרתי לעצמי "את טובה בכל" לא האמנתי לעצמי, אני תמיד משקרת לעצמי. התלבשתי, צחצחתי שיניים, פנים, הסתכלתי על המראה ואמרתי "את יפה". לבשתי את החיוך, יצאתי, אמרתי למנקה "בוקר שמח" עם חיוך מזויף, שמתי את האוזניות, הפעלתי את שיר הרוק האהוב עליי וחיכיתי לאוטובוס, הוא הגיע אחרי 5 דק, הרגיש לי נצח, הרגשתי נבלעת בתוך המון, בעלת חוסר ביטחון ועמוד שדרה, עליתי, שילמתי, אמרתי יום טוב בחיוך וישבתי. "כולם מסתכלים עליי?" אני שואלת את עצמי, חושבת על המחשבות שלהם, על כמה שהם מבינים שאני דוחה. הגעתי לכיתה, הבאתי חיבוק לכולן ואמרתי להן כמה הן יפות על הבוקר, הן גם החזירו לי מחמאה נחמדה, אולי מנימוס, היא עברה ליד האוזן, לא נגעה בלב, לא חדרה אליי. הן אמרו "יפה לך לחייך". אוי גאד, הן לא יודעות על מה הן מדברות, גרועות. אז עבר לו עוד יום קשה ומתיש, אני כבר במקלחת, המים ככ חמים אבל קר לי בפנים, באותו רגע שהורדתי את המסכה הרגשתי גל חום בכל הגוף, גל עוטף, גל מחבק שאומר "ברוך שובך לבית". אני מקרצפת את הגוף ומרגישה איך אני הופכת לנקייה, חדשה, טהורה. אני רק תוהה אם מחר גם אצטרך ללבוש מסכה או שמא אבוא שמחה