אני כבר תקופה לא הולכת לבית ספר

כנ"ל

אל תאשימי אצ עצמך בזה, המצב שלך מאד הגיוני ומובן וזה מאד קשה להכריח את עצמך לקום מהמיטה כל בוקר כשנפשית קשה לך. תדברי עם ההנהלה, אולי עם היועצת, קחי פסיכולוג. תחשבי מה גורם לך לא להגיע. אולי זה שאת לא ישנה הרבה? אולי אין לך חברים? אולי את מרגישה שאת מפגרת בחומר?

גם אני.. תשלימי עם חברות

את צריכה לדבר עם מישהו שיברר יחד איתך את הסיבה. מהתיאורים שלך זה לא ברור.

"לא מצליחה נפשית ללכת" לא אומר הרבה. נניח שלא תלכי, האם תוכלי ללמוד בבית? ונניח שתלכי, האם את מצליחה ללמוד כשאת בבית הספר?

כלומר, האם הבעיה הנפשית משליכה גם על היכולת ללמוד (בבית הספר, או לבד), או שהיא מוגבלת רק לעניין ההליכה לבית הספר?

ומהי אותה בעיה "נפשית"? האם זו חרדה מהלימודים? מהילדים? בעיה במוטיבציה שנובעת מכשלונות העבר? או שזו עייפות?

ובאופן דומה, "לא מצליחה לקום כל בוקר" לא לגמרי ברור. אולי מדובר בבעיה רפואית ולא במשהו פסיכולוגי?

"אני כבר איזה חודש בבית" - האם הבעיה הזו היא משהו חדש? היא לא היתה לפני כן? מה גילך?