אני נסערת בצדק או לא?

אחותי הגדולה, יש לה 4 ילדים קטנים.
היא הייתה גרה לידנו בצפון תל אביב.

אמא שלי, אני ואחיות הקטנות עברנו דירה מצפון תל אביב לדרום תל אביב, והיא לא רצתה להישאר שם לבד כי יהיה לה קשה "לטפל" בילדים שלה לבד אז היא עברה איתנו.

אמא שלי אמרה שהיא מוכנה לתת לה להישאר אצלנו שבועיים, עד שתמצא דירה בשביל עצמה ובשביל הילדים שלה. עבר כמעט חודשיים אך היא עדיין גרה אצלנו.

היא צריכה לצאת מהבית כל יופ ב7 בבוקר בשביל להגיע בזמן לעבודה שלה כך שהיא לא יכולה לקחת את הילדים שלה לגנים, ובגלל שהם משתחררים ב2 וחצי והיא מסיימת לעבוד רק ב5 בערב, אמא שלי נאלצת לקחת אותם לגנים; להחזיר אותם, ולהיות איתם רוב הזמן עד שהיא חוזרת בערך ב6 או 6 וחצי.

היא מנצלת את טוב ליבה של אמנו, היא כל הזמן יוצאת למסיבות, היא משאירה את הילדים שלה בהשגחתה של אמא שלי גם בפעמים שאמא שלי לא רוצה לעשות עליהם בייביסיטר, היא פשוט מכריחה אותה.

הם היו ישנים על מיזרון ענקי, היא והילדים שלה, ובגלל שהשכירה דירה לא לפני הרבה זמן, ההובלה לקחו אותו לדירה החדשה.

היא הייתה אמורה לעבור היום לדירה אך איכשהו היא הצליחה לשכנע את אמי לתת לה להישאר אצלנו עד שתקנה לילדים שלה מיטות כי היא לא רוצה לישון במזרון עם הילדים שלה, היא טוענת שלא נוח לה.

אבל עכשיו בגלל שהמזרון נלקח והיא עדיין אצלנו, כל מי שנמצא בבית שלנו פשוט לא ישן כפי שצריך בלילה, היא לקחה לאחותי הקטנה את החדר כדי שתוכל לישון בה עם הילדים שלה, ועכשיו אחותי צריכה לישון על הספה הלא נוחה. אמא שלי ישנה גם על ספה, ואחותי הקטנה השנייה נאלצת לישון איתי ביחד בחדר.


אני לא מבינה, איך זה שונה שפה היא כן הייתה מוכנה לישון על המזרון עם הילדים אבל היא לא מוכנה לעבור לדירה החדשה שלה בגלל שהיא לא רוצה לישון עליו?