אני צריך להפסיק עם זה

לא, אני לא יכל להכליל ולהגיד שכל הנשים דפוקות, ושכולן רעות ולא בסדר.
מצד שני אני גם לא יכל להגיד שאני אפס וחסר מזל.
אני רוצה להאמין שאי שם מישהי מחכה לי..
אבל איתי זה תמיד נגמר לפני שזה התחיל.
תמיד יש סיבה ללמה זה לא עובד.
פעם זה המרחק, פעם היא גדולה מדי, פעם סתם מתוסבכת ולא יודעת מה היא רוצה.
אולי יש לי מזל רע?
גם ככה קשה לי להכיר, קשה לי כבר לסמוך על אנשים ולמצוא מישהי שאני יכל להיות אמיתי אליה במאה אחוז ולדעת שהיא תקבל הכל באהבה. שאני יכל להגיד לה אחרי יום וחצי שכן, אני חושב שנדלקתי עליה ויש לי פתאום פרפרים בבטן.
מי תקבל את זה באהבה? אני לא יודע.
צחוק הגורל אבל מי שכן איכשהו מתאהבת בי היא לצערי לא הטעם שלי, ולפעמים אין לי אומץ להגיד זאת, כי אני לא רוצה לפגוע.
אני רוצה להגיד לה תודה על האהבה שלה וזה באמת מחמם לי את הלב והלוואי הלוואי הלוואי שהייתי יכל להרגיש אותו הדבר, אבל אני לא. וזה לפעמים קשה להסביר את זה.
אז אולי מצאתי מישהי כזאת, אני לא יודע, אבל איכשהו שום דבר לא מושלם.
כן אני יודע להתמודד עם קשיים והתמודדתי עם הרבה קשיים בעבר, אבל פעם אחת בא לי שהכל יהיה מושלם, בא לי שהיא תגיד לי "אתה מקסים, אני מבינה אותך ואת הלב שלך ואני באמת רוצה לנסות לגרום לך להיות מאושר, תן לי הזדמנות, למרות הכל" אני מקווה שזה לא יקרה רק באגדות.
אולי באמת אשמע משפט כזה פעם, וזה בהחלט ימיס לי את הלב.
אבל עד שזה יקרה, אולי אני צריך להפסיק לצפות? האמת שכמעט הפסקתי, למדתי לשלוט על זה כמעט באופן מושלם. עד שיש את החיבור הזה שאי אפשר לשלוט עליו, ואז מתחילה ההתלהבות, הציפייה, כל אותם הדברים שעבדתי כל כך קשה לנעול בכספת המאובטחת ביותר אי שם בחלל המוח.
אני נקשר מהר, לא לכל אחת, האמת שכמעט לאף אחת.
אבל אם אני מוצא אחת שאני אוהב ונהנה איתה, אני נקשר ממש מהר.
אולי זה יתרון, אולי זה חיסרון? אני לא יודע בוודאות עדיין.
מה שאני כן יודע זה שאולי כדאי לי להפסיק להכיר, לצאת מהמיינדסט של "בא לי קשר רציני ובא לי אישה וילדים בעתיד (הרחוק)" .
אולי אני צריך להיכנס למיידסט של "אני לבד וטוב לי"'זה כמעט בלתי אפשרי אני מכיר את עצמי, אבל אולי שווה לנסות? עד שתגיע המישהי שתגיד את המילים שאני כמהה לשמוע.
אולי תגידי אותן?

כתיבה לסופש.. לא משהו מעבר
איך עבר לכם השבוע?