החיים ראויים לחיותם?

חרא חיים
הם לא שווים כלום...

אחרת לא היינו פה

כן. לכל אחד יש משמעות בעולם הזה

כשהם יפים אז כן

ברור
גם אם החיים לא תמיד מראים לך את השמש הזורחת

בסוף אתה תרוויח מהחיים
הכי כיף לחיות
הכי כיף לנסות ולממש את עצמך

יקרה,

נשמע שהשאלה הקצרה ששאלת טומנת בחובה מטען גדול וכבד שאת נושאת על כתפייך..
מבין המילים הספורות ניתן לחוש בשבר שבו את מצויה, בספקות שממלאים את הלב, בכאב שלא מרפה..
לפעמים בחיים אנו נדחקים לפינה שבה אנו חשים תחושת תקיעות, ללא יכולת להתקדם אך גם ללא יכולת לסור לאחור.. כשאנו במקום הזה מחלחלת לליבנו תחושת חוסר האונים ונשאבת ממנו כל האנרגיה.. אנו חשים מרוקנים וקפואים.. החיים מאבדים מטעמם והכל מרגיש תפל ואפור.. הכל מסביב חשוך וקר ואנו כבר לא מצליחים לדמיין את השמש שבה להאיר ולהכניס מעט חום לחדרי ליבנו..
ואז עולה ומנקרת בקרבנו השאלה הפשוטה והכל כך בסיסית- למה?...
וכשאנחנו במקום הזה, קשה מאוד למצוא תשובות.. קשה להצליח ולמצוא נקודות אחיזה ואור שידריכו אותנו ויתנו לנו כיוון ומשמעות...
וברגעים האלו מה שאולי הכי חסר לנו זה עין שתראה אותנו, אוזן שתקשיב לנו, לב שיבין אותנו... כי לפעמים עצם זה ששמים לב למתחולל בקרבנו ונמצאים איתנו בתוך הסערה- זה הופך את השאלה לפחות כואבת ומייסרת...

יקרה,
אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת- www.sahar.org.il) שמפעילה צ'אט אנונימי כל ערב (מלבד שישי) בין תשע לחצות באמצעות מתנדבים שנמצאים שם כדי לתת מקום לכל השאלות וחיבוטי הנפש, לכל התחושות הקשות שבפנים, לכל המטען שמכביד על הלב... אני רוצה להזמין אותך לכתוב לנו, לתת ביטוי לכל מה שנמצא בפנים, לשתף בתחושותייך ומחשבותייך.. אולי באמצעות זה תחושי הקלה, תמצאי בתוכך את התשובות שלך, תמצאי טעם לחייך ותחושי שוב באורה וחומה של בשמש....
מחכים לך!

שלך,
מתנדב בסה"ר