איך אני אמורה להסתדר בחיים? בת עשרים לקראת שחרור.

קשה לי מאוד כשאומרים לי מה לעשות. אני אוהבת לעשות דברים בשביל עצמי.ולא, אני לא עצלנית או משהו כזה. ממש לא.
אני מהטיפוסים האלה שילכו עד הסוף בשביל משהו שהם רוצים.
(זה מצחיק כי היום הלכתי פיזית במשך שלוש שעות רק בשביל משהו שהיה ממש חשוב לי).
אין קשר למסובך או לא. כי מה שאני אוהבת לעשות לוקח ממני מאמצים מנטליים מאוד גדולים. מאוד. לא יציב ולא בטוח, וגורם לתסכולים. אין בי שום פחד מקושי.
הקטע שקשה לי כשאומרים לי מה לעשות, כשמחייבים אותי. קשה לי עם מסגרות. אני לא בן אדם של מסגרות ושגרה. אני אוהבת ללכת עם הלב שלי על הדברים. פעם זה היה פשוט, כי בתור תלמידה בתיכון לא הייתה לי מחויבות גדולה.
הייתי יכולה לבוא הביתה ורק לכתוב מאמרים על להקות, ולצייר ולעשות דברים שלכאורה מבזבזים את הזמן שלי.
עכשיו אני לא יכולה לעשות את זה.
ואני דואגת מה יהיה איתי.