מה היה הקראש הכי ארוך שלכם על מישהו?

הכרתי אותו בגיל 10 בערך. הוא גדול ממני בשנה וקצת.
היינו באותו יסודי, וקצת התחברנו - גם כי אחר הצהריים היינו הולכים לאותו חוג ספורט.
כשעליתי לחטיבה, שוב פגשתי אותו שם.
התחלנו ללכת כל יום ביחד מבית הספר - אנחנו גרים בית ליד בית.
בהתחלה הוא היה ממש ממש רע אליי. בעיקר ליד אנשים אחרים. הוא קילל אותי ורב איתי.. לכו תבינו. ילד בכיתה ח' - עדיין אין הרבה שכל בקופסא.
אבל לפעמים הוא היה פשוט מקסים אליי. חיכיתי כל יום ל10 דקות האלה בדרך הביתה, רק כדי לפגוש אותו ולדבר איתו קצת.
ככה כל כיתה ז' וח' זה התקדם.
כל אותו הזמן הרגשתי אליו איזה רגש חזק. למרות שממש לא הגיע לו.
יום בהיר אחד בכיתה ח' פשוט הפסקנו לדבר. התנתק הקשר בגלל ריב. כל אחד הלך הביתה לבד ולא דיברנו אחד עם השנייה כמעט שנה.
באותו הזמן התקדמתי הלאה, בכיתה ט' היה לי חבר בכלל. אבל בכל זאת משהו משך אותי אליו. רציתי לחדש את הקשר, למרות שהוא היה ממש מגעיל אליי לפני שהפסקנו לדבר.
ואז זה קרה. משהו פתאום נתן לי אומץ וכעבור שנה שלמה, באמצע כיתה ט' -התחלתי שיחה. הוא זרם. היה מאד נחמד. והמשיך לדבר איתי מאז. ללכת איתי הביתה כלל יום.
יש בו משהו כובש. משהו כריזמטי כל כך. משהו שגרם לי לרצות להשאר ליידו כל הזמן.
אחרי הנתק הזה, הוא השתנה לגמרי. היה כל כך מתחשב, מצחיק וחמוד. בן אדם אחר. עכשיו אני בכיתה י'. עברה שנה שאז שחזרנו לדבר. ושוב, יש לי את ההתרגשות הקטנה הזאת, כל יום לקראת סופו. אני ממשיכה לצפות ל10 דקות האלה, גם כעבור 4 שנים.
4 שנים הבן אדם הזה בחיים שלי, ואין לו שמץ של מושג מה אני מרגישה כלפיו. כבר *4* שנים.
אני יודעת שזה תלוי בהרבה דברים, וכלום כנראה לא יקרה מעבר, מסיבות שונות ומשונות. אבל תמיד יש לי דמיון כזה בראש. כמו סצנה שאני יכולה פשוט לראות. אותנו, כעבור 10 שנים בערך. הוא שואל אותי: "מי ידע?". אני עונה לו: "תמיד ידעתי."

קרינג' אחושרמ***, אבל הייתי חייבת לפרוק חח - לא מזמן גיליתי שאני שוב מרגישה אליו את אותה ההרגשה, ועד שלא אצליח לכתוב את זה לעצמי, לא הודה בזה.
נ.ב מקווה שהוא לא בסטיפס לולל

אנונימית

שנתיים פחות או יותר

E

Empathic

7 שנים וממשיך -_-

אנונימי

4 שנים

A

Angel xo