יש מלא בני אדם מגעילים שם בחוץ, בלי קשר למגדר או דת. אנחנו חווים בני אדם מכל הסוגים, אנחנו נפגעים, כועסים, עצובים.. עברנו את הכל אבל עדיין כשזה קורה שוב אנחנו מופתעים כל פעם מחדש. הטבע שלנו הוא להילחם על החיים שלנו, ואיזה דרך הכי טובה להילחם אם לא להוריד את השאר למטה? בכל אחד יש צדדים טובים אבל ברגעים של כעס, עצב ועצבנות אנחנו לא יכולים לראות את זה. כשמישהו עושה לנו רע אנחנו בטוחים שהוא בנאדם רע, אז למה כשמישהו עושה לנו טוב אנחנו עדיין לא בטוחים אם הוא בנאדם טוב? מגיע לנו יותר טוב מזה ובשביל שיהיה לנו טוב אנחנו צריכים להתרחק ממני שעושה לנו רע, אבל בסוף אנחנו נשארים לבד. ואני מבטיחה שאהיה הראשונה שתוכיח לעולם שלהיות לבד זה בכלל לא נורא, אין דבר יותר יפה מבן אדם שנהנה מעצמו. לא שאכפת לי מדעתכם, אני חזקה ובסוף הדרך אני אהיה גאה.