6 תשובות
לכל אחד יש נקודות תורפה, יש כאלה שיש להם פחות ויש כאלה שיש להם יותר. את אלה שיש להם פחות , את צריכה להודות שיש לך כאלה דברים ולא דברים יותר גרועים, כמו מחלות חס ושלום או בלי הורים או משפחה.
אנונימית
תמצאי מוטיבציה
אחרי כל חושך יש אור
קודם כל תלמדי לאהוב את עצמך כי זה הכי חשוב
תתנהגי לאחרים יותר טוב. תהיי נחמדה
תנסי לקנות שמנים מרגיעים ויום אחד באמת לעשות את כל מה שמשמח אותך
ואז תתרכזי בלימודים. מאמינה בך
אחרי כל חושך יש אור
קודם כל תלמדי לאהוב את עצמך כי זה הכי חשוב
תתנהגי לאחרים יותר טוב. תהיי נחמדה
תנסי לקנות שמנים מרגיעים ויום אחד באמת לעשות את כל מה שמשמח אותך
ואז תתרכזי בלימודים. מאמינה בך
תישארי חזקה. בהמשך יהיה לך יותר טוב אני מבטיחה לך. כל אחד יש לו עליות ומורדות בחיים.
את יכולה לעבור את זה, אל תוותרי
אל תדאגי. זה יעבור, יהיה טוב. תשאירי חזקה❤❤
היי אנונימית יקרה,
אם אני מצליחה להבין אותך נכון, זה נראה לי שאת מרגישה מוצפת מהתמודדויות רבות, בהן את מרגישה שאת לא מצליחה, וזה יוצר חוויה קשה של כישלון, ונדמה לי שחלק מהותי מהמצוקה שאת מרגישה קשור לתחושה שאת נלחמת בחזיתות האלה לבד, בבדידות כואבת מנשוא, בעיקר במקום שהכי היית מצפה שישמור וייגן... ואם אני לא טועה, זה נראה שהבדידות הזו גורמת לך להרגיש שאת הולכת לאיבוד, שאין עוגנים שאפשר להיאחז בהם אל מול הסערה שנראה שהולכת ונעשית חזקה יותר... וזה וודאי מרוקן מכוחות ומתקווה... באופן שבו לעיתים נדמה שהמוות הוא הפיתרון היחיד שנשאר...
ולצד זאת, נראה שאולי יש גם קול אחר בתוכך, קול שעוד לא התייאש לחלוטין, שעוד רוצה לחיות, ואולי הוא זה שהביא אותך לשתף פה, לבחור לא להיות לבד עם המצוקה... קול שמנסה להגן מפני צעד ממנו אין דרך חזרה, קול שמבין שזוהי לא התמודדות להיות בה לבד...
וזה כמו מאבק בין חיים ומוות, ייאוש ותקווה, ואת שם מתלבטת בין הושטת היד לבין הרפייתה, אך הסכנה היא של טביעה...
יקרה, פנית לכאן בצעד שוודאי הצריך כל כך הרבה אומץ, וגיוס של כוחות ואמונה שעוד נותרו, בצעד שהצריך וודאי לשים בצד אכזבות עבר ולקוות שכאן תוכלי למצוא אוזן קשבת ותמיכה... ואולי זה מעיד שגם עם הקול שרוצה לחיות בתוכך מרגיש חלש, הוא נוכח ומשמעותי.
אני דואגת לך מאוד ורוצה לנסות לעזור. אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נוכל להקשיב, לתמוך ולנסות ביחד לחשוב ולנסות לעשות כל מה שנוכל כדי להקל. אם תרצי, אנחנו מחכים לך באתר שלנו כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות, כלומר מוזמנת כבר מחר (!), אם תרצי כמובן...
אנחנו באתר: https://sahar.org.il.
שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר
אם אני מצליחה להבין אותך נכון, זה נראה לי שאת מרגישה מוצפת מהתמודדויות רבות, בהן את מרגישה שאת לא מצליחה, וזה יוצר חוויה קשה של כישלון, ונדמה לי שחלק מהותי מהמצוקה שאת מרגישה קשור לתחושה שאת נלחמת בחזיתות האלה לבד, בבדידות כואבת מנשוא, בעיקר במקום שהכי היית מצפה שישמור וייגן... ואם אני לא טועה, זה נראה שהבדידות הזו גורמת לך להרגיש שאת הולכת לאיבוד, שאין עוגנים שאפשר להיאחז בהם אל מול הסערה שנראה שהולכת ונעשית חזקה יותר... וזה וודאי מרוקן מכוחות ומתקווה... באופן שבו לעיתים נדמה שהמוות הוא הפיתרון היחיד שנשאר...
ולצד זאת, נראה שאולי יש גם קול אחר בתוכך, קול שעוד לא התייאש לחלוטין, שעוד רוצה לחיות, ואולי הוא זה שהביא אותך לשתף פה, לבחור לא להיות לבד עם המצוקה... קול שמנסה להגן מפני צעד ממנו אין דרך חזרה, קול שמבין שזוהי לא התמודדות להיות בה לבד...
וזה כמו מאבק בין חיים ומוות, ייאוש ותקווה, ואת שם מתלבטת בין הושטת היד לבין הרפייתה, אך הסכנה היא של טביעה...
יקרה, פנית לכאן בצעד שוודאי הצריך כל כך הרבה אומץ, וגיוס של כוחות ואמונה שעוד נותרו, בצעד שהצריך וודאי לשים בצד אכזבות עבר ולקוות שכאן תוכלי למצוא אוזן קשבת ותמיכה... ואולי זה מעיד שגם עם הקול שרוצה לחיות בתוכך מרגיש חלש, הוא נוכח ומשמעותי.
אני דואגת לך מאוד ורוצה לנסות לעזור. אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נוכל להקשיב, לתמוך ולנסות ביחד לחשוב ולנסות לעשות כל מה שנוכל כדי להקל. אם תרצי, אנחנו מחכים לך באתר שלנו כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות, כלומר מוזמנת כבר מחר (!), אם תרצי כמובן...
אנחנו באתר: https://sahar.org.il.
שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר