שיר שהחלטתי סתם לכתוב

היה אחד, אפשר להגיד שהיו לו חברים,
אבל היה בתוך תוכו היה לבד.

כל היום חשב זה יהיה ככה לעד(?)!!!

משפחה הייתה לו, אך אותו אמא ואחיו זרקו.
ושאר המשפחה שנשארה רק התעללו.

עכשיו הוא גדול אז זה נפסק, אבל היחס המזלזל והתחושה שאוהבים אותך כל היום בלחפש את זה הוא עסק.

הוא נהיה "סגור פתוח", משפחה לא דואגת ללחם ותפוח, הוא עבד וכסף צבר את חלום חייו מצדו להתחיל מחר.

כרגע עסוק בלימודים, בתקווה שאולי יבנה עתיד מוצלח בשבילו בת הזוג והילדים.