אם החלטתי החלטה בהתחשב בשיקולים, והחלטה הגיונית. למה אני מרגישה שטעיתי??

מכירה את ההרגשה. את מרגישה שטעית כנראה כי עשית מה שכולם אמרו לך לעשות ולא מה שאת בתוך תוכך רצית לעשות.

הבחירות שלך אמורות לנבוע מהשכל ומהלב ביחד איכשהו. כמה שיותר לעשות את הדבר הנכון ולהרגיש בנוסף טוב איתו בסופו של דבר. למה הקשבת לאחרים?

שואל השאלה:
כי פחדתי לטעות
ואני חסרת בטחון בכל הנוגע להחלטות מכל סוג.
איך אני יודעת מה בתוך תוכי רציתי? יש הרבה רעש מהמחשבות, לחץ.מה הגיוני. מה נכון.
איך בוחרים גם מהשכל וגם מהלב?

אל תחשבי יותר מדי, נשמע שזה מה שפוגע בך בסוף.
אף אחד לא יכול להגיד לך מה את באמת רוצה בתוכך, פשוט תחשבי על זה ככה: יש הבדל בין לרצות בגרות מלאה לבין לרצות פיצה.
את רוצה בגרות מלאה כי את רוצה להצליח בחיים (שיקול שיכלי), אבל את לא באמת רוצה לעשות עכשיו בגרויות, את פשוט יודעת שזה הדבר הנכון.
לעומת זאת, מה שאת באמת רוצה- זה פיצה.
בלי שום צורך לשיקול הגיוני.
אם החיים שלך יהיו בנויים רק משיקולים שכליים, את תמצאי את עצמך מצליחה כביכול, אבל אף פעם לא תהיי באמת שמחה.
תדאגי גם לנפש שלך, לרצונות של הלב שלך.
זה אומר שאת צריכה להיות הרבה יותר קשובה לעצמך.
החיים זה לא מתמטיקה ונשמע שמה שעשית עם עצמך עד עכשיו זה רק לחשב ולחשב.
מספיק שהבנת את כל הצדדים,
עכשיו תחשבי מה יעשה לך טוב.
אנשים רק יכולים לייעץ, אבל הם לא תמיד יודעים מה יעשה לך טוב כמו שאת יודעת.
ויודעת מה? למה שלא תרשי לעצמך לטעות וללמוד מזה קצת?
למה להתעקש לעשות את הדבר הנכון?
אל תחשבי יותר מדי, זה סתם חפירה שלא מובילה לשום מקום.

שואל השאלה:
אני לא יודעת מה יעשה לי טוב.
לא טוב לי בצבא
אני לא מחבבת יותר מדי את התפקיד שלי, את כל הביקורות.
הראש אומר להשאר-כי אין מה לעשות בחוץ. עבודה מוכרת. כסף טוב.
הלב אומר-לא בא לי להיות פה יותר. כל יום כמעט
יום חמישי אני רק מתה להגיע הביתה.
בימי ראשון לא הפסקתי לבכות.

וואו אני כל כך מבינה אותך, אם תרצי לדבר איתי את מוזמנת