מה מוסר ההשכל

אני ישנה לי בכיף עד תשע וחצי ופתאום אמא שלי לא מפסיקה להתקשר, אני מסננת כי אף אחד לא יעיר אותי מהחלום שלי בתור שופטת בגטו טאלנט, בסוף אני עונה כי היא לא מפסיקה ולא כותבת הודעה ואז היא מתחילה לצרוח, לכי לבית ספר!!! אני מסתכלת בשעה רואה שיש עוד שעתים אומרת לה שלא ואז היא ממשיכה לצעוק ואני חוזרת לישון ומנתקת, אחרי זה אבא שלי מתקשר מדבר איתי בכעס אבל עם היגיון ואז העובדת הסוציאלית שלי אומרת לי לבוא אליה ואז אני מבינה שאני קמה בלי ברירה, נסעתי אליה עם אבא שלי ואז המורה מתקשרת ואומרת שיש תיגבור ולבוא, אפילו אין לי ספר מתמטיקה! בסוף באתי ואני יושבת עכשיו בבית ספר בלי תיק ובלי חולצת בית ספר.
אתם יכולים להגיד לי מה מוסר ההשכל?