אלה שלבד בהפסקות זה לא ככ אשמתם, מי מסכים איתי?

למה זה לא אשמתם? הם לא יכולים לקום ולדבר עם מישהו? יש כלכך הרבה אנשים.

לא בכל המקרים.

לא מסכימה

זה לא אשמת אף אחד, אין פה את מי להאשים.
כי מצד אחד אולי לאותו בן אדם קשה חברתית, מצד שני הוא יכול לגשת.

לפעמים אני בוחרת להיות לבד,לפעמים בא לי הפסקה אחת להתנתק קצת מהאנשים אם אני עצבנית ולראות אנימה ולאכול במבה וזה קצת מעצבן שמלא מורות באות אליי ומבקשות ממני הצדקה למה אני לא עם חברות כאילו זה הדבר הכי נוראי בעולם

אני לא. הם יכולים להשתנות. כמוני

לא אשמתי
פשוט מנדים(?) אותי

אני כזאת וזה לא אשמת אף אחד זה פשוט מה שיצא
חוץ מזה שלהיות לבד מאד עזר לחרדה החברתית שהייתה לי והיום יוצא לי לפעמים לדבר עם ילדים שכשלא הייתי לבד לא היה סיכוי שבכלל היינו מדברים וזה לא כזה נורא ולפעמים אני גם מעדיפה את השקט שלי וגם ככה אני מעריכה יותר אנשים באופן כללי ופחות לוקחת מובן מאליו

אולי ואולי לא

לא בוחרים להיות לבד יש כאלה עם חרדות שקשה להם סתם לקום ליזום שיחה..אומר אתזה בתור אחד שהיה לבד בהפסקות..מי שמאשים אותם לא מבין מה אומר

מסכימה ,זה לא אשמתם.

אני מסכימה.. מי שלא עבר את זה לא יכול באמת להבין את הקושי בלנסות לדבר עם אנשים שטחיים שלא שמים עליך

לא מסכימה ככ זה תלוי,יש מקרים שאותו הבן אדם לבד מבחירה שלו,יש מקרים שהוא ביישן,ועוד מיליוני סיבות.

זה ממש לא אשמתם, אני מנסה לדבר לחברות ואז הן מתעלמות ממני ולא מתיחסות אליי בשיחה, בגלל זה אני לא מתחילה איתן שיחות יותר, או שאני מדברת עם ידידים או שאני משחקת בטלפון לבד או שאכשהו אני מצליחה לדבר עם מישהי...

לא אני

חצי חצי

למה שיהיה אם הם לא מדברים? אני לא מבין איך אפשר לבוא יום יום ולא דבר עם אף אחד, באמת שלא.

כי אתה לא מבין מהזה חרדה מהזה ביישנות. רק מי שעבר או יודע מהזה מבין על מה מדבר

אתה לא יכול לדעת מה הסיבה שבן אדם בוחר להיות לבד...
ילדה מהכיתה שלי בוחרת להיות לבד ושניגשים אלייה היא מתעצבנת, נכון זאת בעיה שלה, אבל זאת לא סיבה לצחוק עלייה...
אני חושבת שיש לה אוטיזם או משהו...

לא תמיד זאת אשמתם
אם עושים עליהם חרם או משהו אז ברור שלא
אבל אם הם סתם שתקנים ולמרות שבאים לדבר איתם הם לא ממש מתייחסים
או שאפילו גם אם לא באים לדבר איתם, הם תמיד יכולים לגשת
אז כן זאת תהיה די אשמתם

לפעמים כן ולפעמים לא. זו לא אשמתם לרוב יש אנשים ביישנים, עם חרדה חברתית וקשה להם בהרבה יותר מאנשים בעלי ביטחון עצמי

יש ויש.

בתור אחת ביישנית כשהייתי לבד בהפסקות זה קצת הפריע לי, אבל הייתי אוכלת מציירת ומעסיקה את עצמי חח
עכשיו התבגרתי ואומנם נשארתי די ביישנית אבל מדי פעם מצאתי מישהו נחמד לדבר איתו ולהיות בקשר. כשאני לבד לפעמים זה כבר לא מטריד אותי יותר, הבנתי שזה ממש בסדר. לא צריך להיות מוקף חברים כל העת.

בעייני זה לא אשמתם אבל הם כן יכולים לעשות משהו הם יכולים לנסות לדבר עם ילדים ולהתחבר או משהו כזה

יש ויש,יש כאלה עם חרדות ושהם מתביישים,ויש כאלה שהגלגל הסתובב אליהם.

זה תמיד אשמתם.

מצטער אבל נשמע לי לא הגיוני שכל האתר הזה עם חרדה חברתית כל שאלה שנייה פה עוסקת בזה. תעשו מינוסים חח חושבים זה מעניין?

יי אתה חושב שזה קל?אין עם מי לדהר עי לא תבין מהזה חרדה חברתית.תקרא על זה קצת

לא אשמים מי שלא עובר אתזה או יודע מה עבור על אותו אחד ךא יכול לדהר ולהאשים שזה אשמתם כי זה ממש לא נכון..אתם לא יודעים מה עובר על אותם ילדים וגםהלא תדעו כי אתם ךא עבורים טתזה אז להאשים אותם אתם טועים..

תגובה שנייה - לא מבין מה הקטע הזה של חרדות חברתיות? שמתי לב שחצי מהאתר הזה חושב שיש לו חרדות חברתיות. אז תנו לי לומר לכם משהו אתם חיים בסרט. אתם פשוט ביישנים אז קומו, תנסו לדבר, לפתוח שיחה ותראו שיאהבו אתכם.