תגידו זה לא עצוב לדעתכם?

זה עצוב מאוד גם אצלי זה ככנ

גם אצלנו זה ככה, מניחה שבכל הבתים
זה עצוב אבל אין כל כך מה לעשות לגבי זה, העולם רק ממשיך להתפתח ובסופו של דבר אולי אפילו אנחנו נהפך לרובוטים. אין דרך לעצור את השגעת הזאת

המסכים משתלטים על כולנו -_-

שואל השאלה:
חייבת להיות דרך... הגעתי למצב היום שממש בא לי לדבר עם מישהו בבית ואשכרה לא היה לי עם מי... הרגשתי מדוכא ממש. הרגשתי שלחיים אין משמעות.

גם אני שמתי לב לזה וזה ממש עצוב..
פעם אנשים היו יותר חברותיים והיה בינהם תקשורת היום אנשים אמיצים רק מאחורי מקלדת

זה מאוד עצוב וזה נכון.
אצלי בבית לפחות כן יודעים לעשות את הכל במינון נכון ,אמא שלי גם דיברה איתנו על זה לא שקרה נשהי...
אפשר לעשות לכם אפילו זצני משפחה אולי בארוחה וכדומה אפילו משחק להתחיל מפעם בשבוע:)

האמת שגם בבית שלי זה די ככה, ואני מסתכלת על זה מהצד ויש לי צביטה קטנה בלב, כי אנחנו מתעניינים יותר בחיים שלנו (שנמצאים לנו בטלפון) מאשר אחד בשני, אין לי אינטרס בלעזוב את הטלפון ולנסות לתקשר עם אבא שלי כי אין לי עניין בכך.

שואל השאלה:
^
אני מרגיש כמוך, כאילו אני כן מדבר עם ההורים שלי אבל הבעיה היא שאני לא הכי מחובר אליהם אז זה למה לא תמיד בא לי עליהם וגם רוב הזמן הם בטלפון אז זה מבאס שבמקום לדאוג לנו ולשאול עלינו איך שהם חוזרים מהעבודה הם בטלפון... מזל שיש את סבתא חח